פסיקת בג''ץ בנושא לימודים בהפרדה באקדמיה מסמלת בעיני את המדיניות הישראלית כלפי שילוב החרדים: יד אחת מקרבת, יד אחרת מרחיקה. מצד אחד מבקשים לקרב ולשלב, מצד שני פועלים במדיניות דואלית אשר גורמת להליכה אחורה בכל פעם שמושגת התקדמות.
בשנים האחרונות זכיתי להיות חלק מהמאבק המבורך והחשוב לשילוב חרדים באקדמיה. נדמה כי בשנים האחרונות בשלה ההבנה בחברה הישראלית שכדי לשלב את החרדים באקדמיה ובחברה הישראלית בכלל, דרושה אבולוציה – ולא רבולוציה. לא מאבק כפייה כוחני, אלא סבלנות לתהליכים ארוכי טווח אשר הולכים וקורמים עור וגידים לנגד עינינו. עדות לכך ההיא ההצלחה בהעלאת אחוז תעסוקת הנשים: מ50/60 אחוזים לכ80 אחוזי תעסוקה.
למרבה הפלא, דווקא ארגונים המעוניינים בקידום נשים בזירה הציבורית הם שעומדים בחזית המאבק נגד ההפרדה. פסיקת בג''ץ בעתירה שהגישו הארגונים, מסמלת עוד הזדמנות שהוחמצה, עוד משבר אמון מול הציבור החרדי, ובעיקר ממסמסת את ההצלחה אליה הצלחנו להגיע בשנים האחרונות.
אמנם, בג''ץ מאפשר לימודי תואר ראשון בהפרדה, אך המגבלות שהוטלו על לימודי תארים מתקדמים וההתעקשות על מרצות נשים לגברים חרדים מראים כי הרצון 'לחנך' את הציבור החרדי נותר עמוד מוביל בתפיסת העולם שהנחתה את פסק הדין.
המכשול המרכזי הוא אכיפת איסור ההפרדה במרחבים הציבוריים בקמפוסים. בשוך קולות השמחה והצהלה של ארגוני הנשים, חשוב להבין מה בעצם מבקשים נציגי הציבור החרדי. על מה בעצם אנחנו מדברים?
לא ביקשנו לייצר הפרדה באוניברסיטת תל אביב. לא ביקשנו להפוך את אוניברסיטת בן גוריון לאוניברסיטת בני ברק. ביקשנו להקים מסלולים נפרדים בלב הערים החרדיות – כדי שהנשים והגברים יוכלו לצאת וללמוד.
ההתעקשות לחנך את הציבור החרדי מייצרת הפסד משולש.
ראשית, הנשים החרדיות מפסידות. הן לא תבואנה ללמוד.
שנית, פרנסתן של המרצות תיפגע, משום שלא יהיו להן תלמידות ללמד. ושלישית, אולי הכי חשוב, החברה הישראלית תפסיד, כי את היעד – שילוב חרדים באקדמיה ובתעסוקה – לא ניתן יהיה להשיג.
מדינת ישראל נוסדה לפני יותר מ-70 שנה. כשמסתכלים על העתיד, מבינים שהציבור החרדי יהווה חלק מרכזי מהאוכלוסייה ולכן שילובו הוא אינטרס של כולנו. הדרך לעשות זאת היא לא באמצעות כפיית ערכים ולא במאבק שימנע את קידומם, אלא בסבלנות והכלת תהליכים אשר נשאו ויישאו פרי גם בעתיד.
מאחורי המאבק נגד ההפרדה, אין דאגה לנשים, אלא רדיקליות ערכית המבקשת לכפות את תרבותה על הזולת במסווה דאגה לנשים, ועל הדרך פוגעת גם בנשים, גם בחרדים בכלל, וגם בקידומה הכלכלי של המדינה.
גם אני וגם אלפי בוגרות של המגזר החרדי שלמדו באקדמיה, לא היינו מצליחות לרכוש השכלה אקדמאית ולהתקדם ללב החברה הישראלית לולא ההזדמנות שניתנה לנו.
מדינת ישראל חייבת לייצר מסלולים מותאמים לציבור החרדי. בלי התנשאות, בלי כפיית ערכים, בלי עתירות שרק פוגעות בנשים.
זהו הפירוש הנכון לשוויון הזדמנויות, וזה חייב להיות האינטרס הלאומי של כולנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו