החשש מהאסלאם הפוליטי באמריקה – ומה שאנחנו מעדיפים לא לראות בישראל

"אם אתם חושבים שילדים פלסטינים צריכים לגדול באדמת אבותיהם מבלי שירצחו אותם באמצעות כספי המיסים שלנו, יגידו שאתם מלאי שנאה", קרא בהתרגשות הסנאטור החדש ממישיגן, עבדול אל־סייד, בנאום הניצחון. "אבל אם אתם מאמינים בזכויות לשלום, לכבוד ולהגדרה עצמית - זו לא שנאה, זו אהבה".

ישראל מודאגת ממה שקורה באמריקה. מוצב אחר מוצב נכבש בידי מועמדים מוסלמים שעושים חגיגה לדמוקרטיה ולא מסתירים את שאיפתם להשתלט על העולם, ואת תיעובם כלפי ישראל. מה גורם לנו להימנע מעיון משווה בין ההשתלטות המוסלמית־פוליטית באמריקה לבין ההשתלטות המוסלמית־פוליטית בישראל, שאולי מסכנת אותנו יותר?

איזה חמוד אל־סייד

60% מהמצביעים היהודים במישיגן שהשתתפו בהצבעה המוקדמת בחרו במועמד הדמוקרטי לסנאט, ואילו 36% הצביעו ליריבו הרפובליקני מייק רוג'רס. כך לפני סקר ה"פורוורד". רוב הנשאלים שלא תמכו באל־סייד ציינו כגורם מרכזי את עמדותיו בנוגע לישראל ואת החשש מאנטישמיות. כבר ב־2023 הוא האשים אותנו ברצח עם, זה מה שהיה לו לומר בעודנו מלקטים פתיתי אפר של בני אדם שעברו אונס, התעללות ורצח, ופתיתי מידע על נשים וילדים חטופים בעודנו מנסים לקבוע לוחות זמנים להלוויות של קורבנות שבני משפחתם הפכו לפליטים.

זה כמובן התחיל קודם. כבר ב־2018 הצהיר כי הסכסוך אינו מאבק בין שווים, אלא אלימות בין אזרחים פלסטינים לבין אנשים הממומנים בכסף אמריקני. לא ידענו אז שיש כסף קטארי, ולא בטוח שהיום זה מעניין.

בישראל פחות זוכרים פיגועים שלא קרו פה, אבל התקפת הטרור על בית הכנסת Temple Israel היא טראומה, טראומה שאותה מזער אל־סייד באומרו כי ככה זה כשיש מתיחות במזרח התיכון: "אנשים פוגעים באנשים".

בקיץ האחרון הפציר בארה"ב להתייחס לישראל כאל "מדינה סוררת", ובחודש שעבר שחרר את הלהיט: "הגיע הזמן שאמריקה תבין שישראל אינה בעלת ברית או ידידה שלה".

איזו אנגלית מעולה יש לו

יכול להיות שכמו שיש יהודים בישראל השמחים כשמדינות בעולם מטילות סנקציות על מתנחלים, ולא מבינים שמבחינת האומות כל היהודים אותו דבר והם הבאים בתור לסנקציות, גם אל־סייד רואה בכל היהודים אותו דבר, בין שהם חיים בישראל ובין שהם כבר דור רביעי בטמפל אמריקני, או בלי טמפל בכלל.

נאום הניצחון של אל־סייד היה פסיכולוגיה בשקל, אבל מספיק מתוחכם כדי לרגש את מי שרוצה לחיות בהכחשה. אל־סייד מדבר על שיפור תנאיהם של האמריקנים, אך בתור דוגמה מספר על אמא בירדן(!) שילדיה חולים. הוא דואג לפלסטינים, הוא דואג למוסלמים בכל העולם - הוא לא דואג לאמריקנים. סבבה, יש לו אזרחות, אבל הזהות שלו, הפנימית? לא אמריקנית.

הוא מספר על ברית המיעוטים שיכולים לכבוש את אמריקה. על אנשים שמתפללים אחרת ומדברים אחרת, ולכן לא מתנהגים אליהם כאל שווים. אבל ליהודי אמריקה עלולה להיות בעיה קשה יותר. נכון, יהודים הם רחמנים ומזדהים כשאל־סייד מדבר על חסד וביטוח בריאות, אבל זאת כסות פתטית לשאיפות ההשתלטות שמתנפצות באירופה וכובשות גם את ארה"ב.

הוא לא מנסה להפוך את ארה"ב לנהדרת שוב, הוא מנסה להפוך אותה למוסלמית לראשונה. זה עוד ייקח זמן, אבל כשזה יקרה - להיכנס למישיגן יהיה נעים כמו לבקר בשכם.

איך הוא דואג למיעוטים

"אנחנו רוצים שהמיסים שלנו יישארו כאן ויושקעו בחינוך ולא ברצח עם", קרא הסנאטור הנבחר, והקהל הריע. במוסדות החינוך כבר מזמן אסור ללמד על אסון התאומים (11.9), שמא תלמיד מוסלמי ייפגע משיח גזעני על טרור. ככל שיתרבו סנאטורים כמו אל־סייד, חומרי הלימוד באמריקה יידמו לחומרים שלומדים בשטחי הרשות הפלסטינית.

לפני שבועיים הבאנו פה את דברי שגרירתנו בצרפת לשעבר, שהתעקשה כי המהומות באירופה לא קשורות אלינו. אז אולי גם הבחירות במישיגן לא קשורות? מה לעשות, אל־סייד בכבודו הכניס את עצמו בנעלי הנאשם.

אבל אצלנו על הפרק הקמת ממשלה עם מפלגת רע"מ - זאת של מנסור עבאס שאומרים שהוא סבבה, לא המשותפת שאומרים שהיא קיצונית. במה תומכת רע"מ? כולם יודעים - מפלגה חברתית, כמו אל־סייד. זכויות אזרח לערביי ישראל ושיפור הכלכלה והבריאות. אבל במצע של המפלגה, שפורסם לפני 24 שנים, כתובים דברים קצרים וברורים. ככל שחיפשתי, אגב, לא התפרסם מאז מצע מסודר, כי עדיף להם לשחרר בכל פעם הצהרה אחרת לפי מה שמשתלם פוליטית. מוזמנים לשלוח אם זה התעדכן:

צריך להקים מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית; לסגת מרמת הגולן; להיות מדינת כל אזרחיה; לשנות את סמלי המדינה; לחוקק חוק ייצוג הולם לערביי ישראל לפי יחסם באוכלוסייה; להפסיק להפקיע אדמות בנגב ולהחזיר אותן לבעלים המקוריים גם בגליל; לתת רישוי לכל הבתים הערביים הקיימים; להקים מועצה אסלאמית עליונה; לסיים את הכיבוש הישראלי (שימו לב: כיבוש אינו בשטחים, כיבוש זה יפו וחיפה ורמת אביב וכל מקום שבו פעם היה מפתח). והחביב עלי: שיפור מעמדה של האישה הערבייה בהתאם לדרישות המודרניזציה. זה, כמובן, סעיף אחד לפני אחרון, מאלה שלא מגיעים אליהם. מעניין במי זה תלוי.

בקרוב על מסך הטלוויזיה שלכם

אבל מי צריך מצע? צופי המותחן הפסיכולוגי "מפלגות מגיעות לבית הנשיא" (בינג' קיומי מומלץ) ראו שמנסור עבאס לא עושה שקר בנפשו, וכפוליטיקאי מדופלם מתחמק מלהגדיר את חמאס כראוי.

לסיכום: מי שנחרד מהכיבוש האסלאמי בארה"ב, ומי שהמום ממה שקורה באירופה - יביט במראה ויבין מה קורה פה.