הפתקים המצחיקים בקלפי והכסף הגדול שמאחוריהם

‏ביום האחרון לפני הבחירות, עברתי ליד בית ספר שלמחרת עתיד לארח קלפיות. משאית פרקה שם ציוד. את הפרגודים ואת קופסאות הקלפי. מכיוון שבלילה שלפני כן הלכתי לישון עם "סטלין" של אדוורד רדזינסקי (ספר שאני קורא בפעם ה־100 בערך), ניצת אור בליבי.

קראתי בספר ההוא תיאור על הבחירות שנערכו יותר מפעם אחת בבריה"מ של סטלין והשלטון הקומוניסטי. מתברר שיום אחד, הנבלות האלה החליטו שגם ברוסיה צריך בחירות. וכך, מיליוני האומללים שחיו תחת מגפה האכזרי של החבורה הזו קמו בוקר אחד והתלבשו יפה, הלכו ועמדו בתור מול קלפיות, וכשהגיע תורם הם הגישו את המסמכים לוועדה, קיבלו מעטפה ונכנסו אל מאחורי פרגוד - שם היה פתק אחד בלבד. הם נטלו אותו, הכניסו אותו בהתרגשות למעטפה, שלשלו אותה והלכו הביתה בתחושה שהם ביצעו אקט של בחירה.

בכל פעם שאני קורא את התיאור הזה, אני חונק בכי. זה פשוט נורא. וחשבתי על זה שלא משנה מה ולמי - תראו איזה יופי זה, איזו חגיגה זו.

היכנסו אל מאחורי הפרגוד, והביטו דווקא בפתקים הלא מוכרים. הביטו בשרשר, בפיראטים, במפלגת חוק הטבע ובעזרא טיסונה של מפלגת הקזינו, כל אלה שגדלנו עליהם. הם החגיגה האמיתית. הם חגיגת הדמוקרטיה. הניגוד המוחלט לפתק האחד מאחורי הפרגוד במוסקבה 1937 הוא הכמות האינסופית של פתקים בקלפי שאליה אגש היום, שרוב־רובם הם שיגעונות וקשקושים.

זה מה שחשבתי. ואז הלכתי לבנק. היתה לי פגישה. לא משנה איזה בנק, לא משנה אפילו באיזו עיר. ישבתי מול הפקיד, ובכיסא שלידי, מול הפקידה השכנה, ישב מישהו שהיה נראה לי מעט מוכר. ואז נזכרתי: הוא אחד מאלה שרצים במפלגות הקטנות והמצחיקות האלה. לא משנה איזו.

מתברר שהוא בא לפתוח למפלגה חשבון. ואני, שנוהג להקשיב במקרים כאלה, הטיתי אוזן ושמעתי את השיחה בינו לבין הפקידה, והיא שאלה לשם מה החשבון. הוא השיב תשובה שהכניסה אותי לשוק מוחלט: מפלגה צריכה חשבון, הוא אמר, כדי שיהיה למימון המפלגות לאן להיכנס. איזה מימון? שאלה הפקידה, שלא הבינה על מה הוא מדבר.

ואז הוא סיפר לה בפשטות נתון שלמרבה הבושה והכלימה שמעתי אותו בפעם הראשונה, וכך אולי גם חלק מכם. תקשיבו טוב: על פי חוק מימון המפלגות, כל מפלגה שמספר קולותיה עובר 1% מסך הקולות - זכאית ליחידת מימון של כ־1,800,000 שקלים! סכום שעובר לחשבונה בהדרגה מייד לאחר הבחירות. שמעתם? אחוז אחד! לפי המצב אצלנו, זה משהו בין 40 ל־50 אלף קולות, כמספר העוקבים שלי באינסטגרם!

כתבתי כאן בעבר על זה שתמיד כדאי לחפש אינטרס נסתר. תגידו, יכול להיות שהסיפור הכספי יש לו תפקיד גדול יותר במערכת הבחירות מכפי שאנחנו חושבים? יכול להיות שחלק עצום מהשיקול של מפלגות לרוץ או לא לרוץ, לסגת או לא לסגת, קשור גם לזה? יכול להיות שהחגיגה הדמוקרטית בריבוי הפתקים היא לא בדיוק מה שאני חושב, אלא מורכבת, כצפוי, מנטיות נפשיות ומשאפתנות, אבל גם קשורה לכסף?

>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<

>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<

אני הולך לבדוק את זה. בינתיים - תשכחו מהתיאור הרומנטי שלי בין סטלין לשרשר המלך. זה יותר מורכב.