שתי זוויות חיוביות ישנן לשפן הירדני ששלף אביגדור ליברמן השבוע.
האחת היא התרת הספקות האלקטורלית, כי הרעיון שמציג ליברמן עכשיו - להכניס את הצבא הירדני לגבול ירושלים ופתח תקווה - ממחיש למצביעי ימין אידיאולוגי שהוא לא בדיוק משלנו. הבשורה השנייה היא העובדה שבבסיס הצעת ליברמן מונחת ההכרה שאכן הגיע הזמן לשים קץ לעצם קיום רשות האויב הפלסטינית.
בכל מקרה, רעיון הנפל הזה מגלם בעיקר אובדן אוריינטציה ועשתונות. ממחיש שלמנהיג "ישראל ביתנו", כמו ליתר המועמדים לראשות הממשלה, משני הגושים, אין משנה הגיונית ומסודרת בענייני יו"ש והפלסטינים. והנה דווקא עכשיו צריך ואפשר להעמיד מדיניות אסטרטגית חדשה ביו"ש, שהיא סם חיים עבור כולנו.
"האופציה הירדנית" היא רעיון ישן, שפעם כלל את מסירת כל שטחי יו"ש לממלכה ההאשמית, ועכשיו אצל ליברמן כולל "רק" את שטחי A ו־B, תוך שימור השליטה הישראלית באזורי C. ההיתכנות שהירדנים יסכימו לכך היא הרבה מתחת לאפס. אלו הודיעו עוד ב־1988 על ניתוק כל זיקה למה שהם מכנים "הגדה המערבית", תחת איום פלסטיני. מאז הם רתומים בכל מאודם לספק מדינה ליורשי ערפאת, ולא יעזו להיכנס לגוב האריות הפלסטיני ביו"ש.
חמור מכך, לו הם היו מרימים את הכפפה של ליברמן, מדובר היה באסון לאומי בנוסח הקמת מדינה פלסטינית. מאז הסכם ה"שלום" שנחתם עימה, ובמיוחד מאז פטירתו של המלך חוסיין, ירדן מיצבה עצמה כישות עוינת לישראל, על סף אויבת. כזו שבחוצפתה נהנית ממים וממודיעין ישראליים אבל יורקת לנו בפרצוף - מסיתה באופן יומיומי. ראו את נאום השטנה של המלך עבדאללה נגדנו השבוע באו"ם.
ראו את האופן שבו הירדנים מנצלים את המעמד שהקנינו להם בהר הבית. חיילים ירדנים ברמאללה, בחברון ועל כביש 6 - באמת? להכניס צבא ערבי עוין לסף דלתנו, שינסה להצדיק בכל יום את ה"בגידה" בעניין הפלסטיני באמצעות מסע ארסי ותוקפני במיוחד? נו, באמת. ברעיון האומלל הזה הצטרף ליברמן רעיונית לגוש שלו, לאוסף הרעיונות האקלקטי שמאפיין גם את יריביו להנהגת "הגוש". כזה שנע בין הרסני להזוי או בלתי אפוי.
פניית פרסה אסטרטגית ביו"ש
מייד עם פרסום הצהרת ליברמן מיהרו בנימין נתניהו ואריה דרעי לתקוף. נתניהו טען שליברמן "מדבר ימין ועושה שמאל", ודרעי הודיע שליברמן שכח מה זה להיות ימני. תראו מי שמדברים. נתניהו הוא הרי מי שהתחייב להקים מדינה פלסטינית "מפורזת", מה שהוא מכנה מדינה מינוס, גם בנאום בר־אילן וגם במסגרת "תוכנית טראמפ". כך הוא הקדים את ליברמן בהצעה הרסנית לא פחות.
ודרעי - הוא מעז לדבר על ימין, כאשר הוא זה שאפשר את חתימת הסכמי אוסלו והיטה שמאלה את כל ממשלות ישראל מאז שהוא בפוליטיקה. כללית, נתניהו ודרעי יחדיו מנצחים על הנצחת קיומה של רשות האויב הפלסטינית ביו"ש. הם שאפשרו לה להתעצם, להקים צבא של 60 אלף איש, להסית ולחתור תחתינו גלובלית זה שנות דור. שניהם גם חנקו את ההתיישבות היהודית באופן שיטתי, כולל בירושלים. מגבעת המטוס ועד גבעת השקד ועטרות.
רק בקדנציה הנוכחית, תחת איומי סמוטריץ' וסטרוק ומחוסר ברירה פוליטית, הממשלה שלהם חוללה מהפכה התיישבותית. סמוטריץ' וסטרוק אכן מובילים את תפיסת שטחי המדינה, הקמת היישובים החדשים, החזרת עקורי "ההתנתקות" ותיעול האנרגיה האדירה להקמת החוות. במקביל הם תיקנו את הסטטוס המשפטי הזדוני ששרר ביו"ש, שמנע את התפתחות ההתיישבות.
המדינה לא מעלה על דעתה לתת סיוע למילואימניקים ולמעסיקים שלהם, כדי שעורכי דין, רואי חשבון, אדריכלים ועוד בעלי מקצוע המבלים חלק משמעותי מהשנה במילואים יוכלו לפחות שלא להיפגע מבחינת הקריירה
אבל עדיין, דבר לא השתנה ביחס של ממשלת ישראל לשטן שבחדר - לרשות הפלסטינית עצמה. לכן, למרות מהפכת ההתיישבות ושינוי הגישה הרדיקלי בעמדת צה"ל, אנחנו שרויים עמוק בתוך מאבק סיזיפי גובר בטרור. רק השבוע היו שני אירועים קטלניים - הרצח של נתנאל שקרון בערב יום כיפור ודריסת נריה לייטר ביום רביעי. שוב ושוב מלעיטים אותנו באבחנות על טרור הבודדים שלא ניתן למניעה, ורק שוכחים שמשהו מניע ודוחף את הטרור הזה - ההסתה של חמאס ושל הרשות הפלסטינית עצמה.
צה"ל נשלח לטפל במים הרותחים שגולשים מסיר ההסתה, אבל ישראל לא מכבה את האש שמתחת לסיר. ואת זו מבעירים הפרטנרים מרמאללה ללא מפריע. כמה כבר נכתב על ספרי לימוד, על הרדיו, הטלוויזיה, הרשתות החברתיות של הרשות, על נאומי ההנהגה, מג'יבריל רג'וב ועד אבו מאזן. כמה כבר נכתב על מסע הרדיפה שהם מנהלים נגדנו באו"ם ובכל רחבי העולם. ולמרות הכל אנחנו "מכילים", מבליגים, לא עושים דבר.
צה"ל ושב"כ אמנם פועלים כאשר מגיע מידע מודיעיני קונקרטי. כך, ביום רביעי האחרון נעצרו שני קצינים בכירים של הרשות שקידמו פיגועים, בסאם דאוד ממנגנון המודיעין הכללי בקלקיליה ועקיד (אלוף משנה) חאלד עודה, מכפר ליד קלקיליה. אבל ישראל לא עוצרת ולא חוסמת את מי שמסית לפיגועים, את מי שמשלם למחבלים, את מי שמאשים אותנו בשקרי רצח העם וטבח תינוקות.
מי שדוחף את הרוצחים לפעולה. כך, נתניהו ודרעי מובילים מדיניות סכיזופרנית לחלוטין, חסרת כל אג'נדה ומטרות אסטרטגיות. סופה יהיה בדיוק כמו התרסקות ראש הממשלה מול חזון 20 הנקודות בעזה והסכם הבלוף מול ממשלת לבנון.
דווקא על רקע ההתקפה הכוזבת חסרת השיניים שמובילה אירופה הקלאסית כל עוד דונלד טראמפ בשלטון. דווקא כשאנחנו מואשמים באופן אנטישמי חסר שחר, הגיע הזמן להפוך את הקערה על פיה. לקבוע כמטרה אסטרטגית את תיקון הטעות הפטאלית של אוסלו. להודיע כי הרשות מפירה באופן יסודי את ההסכמים, ולכן הם מבוטלים. להתחיל לדחוק בשיטתיות את הרגליים של תלמידי ערפאת, במקביל להרחבה מאסיבית של ההתיישבות, ולהתחיל לקדם גורמים פלסטיניים ידידותיים שיוכלו להוות בעתיד גרעין לאוטונומיה מוגבלת, תחת השליטה שלנו.
ומה עם הקריירות של המילואימניקים
השבוע ראיינתי בזום מועמד למשרת עורך דין, ששהה במילואים בגבול לבנון. המועמד - קצין, פטריוט, עלם חמודות, נמצא שוב בסבב של 100 ימים. המשרה הקודמת שלו התאדתה בגלל נטל המילואים, ולא ברור כיצד הוא והמעסיק הבא שלו יוכלו לעמוד בכך בעתיד. מאז 7 באוקטובר הוא לא מצליח לבנות את הקריירה שלו כראוי. כל משרד עורכי דין פרטי שירצה להעסיק אותו יתקשה להתמודד. כי גם אם הוא יקבל החזר על המשכורת שהוא משלם, עדיין מישהו צריך לעשות את העבודה.
והמדינה - לא בסיפור. היא לא מעלה על דעתה לתת סיוע למילואימניקים ולמעסיקים שלהם, כדי שעורכי דין, רואי חשבון, אדריכלים ועוד בעלי מקצוע המבלים חלק משמעותי מהשנה במילואים יוכלו לפחות שלא להיפגע מבחינת הקריירה. ש"רק" יעמדו בסכנת החיים, יתמודדו עם קשיי השירות, הניתוק מהמשפחות והבית. גם את זה צריך לדרוש מהממשלה הבאה לתקן.
מאז הסכם ה"שלום" ירדן מיצבה עצמה כישות עוינת לישראל, על סף אויבת. כזו שבחוצפתה נהנית ממים וממודיעין ישראליים, אבל יורקת לנו בפרצוף. אז להציב חיילים ירדנים ברמאללה, בחברון ועל כביש 6? באמת?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו