כ־25 דקות של מחיאות כפיים לסרט "נז"א" (נזק אגבי) הן כנראה חסרות כל תקדים בטקסי פרסים לסרטי קולנוע. וכאורך זמן מחיאות הכפיים, כך עומק המחלה האוטו־אנטישמית והאנטישמית המקננת בעולם המערבי.
אם רק היינו מסבירים ומוכיחים לאורך מאות שנים שעל פי דיני הכשרות על היהודים חל איסור הלכתי לאכול דם, רוב עלילות הדם היו נמנעות, לא? מובן שלא. נדרשו מאות רבות של שנים כדי שעובדות, הוכחות והסברים יעצרו את התופעה.
זה כמה ימים שגורמים רשמיים ולא רשמיים מנסים לגייס עובדות, נתונים, ניסיון בשירות הצבאי וכיוצא באלה, כדי לנסות להזם את עלילת הדם ולתקן את הנזק החמור והמאוד לא אגבי שלה. מדובר במהלכים חשובים, אולם חשובה לא פחות ההכרה ברקע הנפשי של הדברים.
עלילת הדם הקלאסית ההיסטורית מעולם לא היתה עניין של עובדות, הסברים והוכחות כאלו ואחרות. היא שיקפה וביטאה מצב נפשי קבוע, נרטיב זהותי, תודעת עומק, רובד זיכרון עיקש וקשיח. ולכן הן התקיימו ברציפות ובאופן תמידי, ממתינות רק להתפרצות העונתית בפועל.
במתכונתן הנוצרית, העלילות החלו בתפיסת היסוד שהיהודים משתמשים בדם נוצרי כזכר להריגת ישו על ידם, ומאוחר יותר עברו לטענת השימוש בדם לצורך אפיית המצות.
הפרטים לא היו באמת חשובים, גם לא המחקרים ההיסטוריים. רשימה ארוכה של מלכים ואפיפיורים ניסו להיאבק במחלה הזאת לאורך שנים, אבל היא המשיכה לקנן ולהתפרץ עד למאה ה־20. עד כדי כך שהאפיפיור בנדיקטוס ה־16 ראה צורך להבהיר בספרו שנכתב כבר במאה ה־21 שהיהודים לא אשמים במות ישו.
הסרט האנטישמי הנוכחי הוא חוליה נוספת בשרשרת עלילות הדם גם אם הללו שינו את צורתן ובדומה לנגיפים הן התאימו את עצמן למציאות החדשה. את היהודים החליפה מדינת ישראל, האשמה כמעט בכל דבר רע שמתרחש בעולמנו.
האנטישמיות כלפיה משתקפת בהעלאת תביעות ייחודיות כלפיה שתעמוד בסטנדרטים ששום מדינה אחרת לא נדרשת להם. לכן האשמת ישראל בג'נוסייד וההפגנות כלפיה החלו יום לאחר הטבח הברברי והמזעזע, עוד בטרם ביצעה מהלך צבאי כלשהו.
מכמיר לב לקרוא את דובר צה"ל ש"מזמין את יוצרי הסרט לאפשר לנציגי צה"ל לצפות בסרט המלא, כדי שנוכל להתייחס באופן ענייני לכל אחת מהטענות המועלות בו". המהלך נכון, אך הניסוח מתרפס כאשר מדובר בעלילת דם.
היינו שם, נזעקו לא מעט קציני מילואים, ומדובר בשקרים. הם מתארים את נוהלי התקיפה הקפדניים, את תפקיד היועמ"שים בשרשרת קבלת ההחלטות ואפילו את מספר התקיפות שנבלמו רק כדי להימנע מנז"א שנתפס כלא מידתי. ככל שחשוב לעשות את כל אלה, ללא הבנת הרקע הנפשי העמוק של הדברים - המלחמה לא תצלח.
הסרט "נז"א" הוא ביטוי למצב נפשי קבוע, תמידי, של זהות אוטו־אנטישמית המלווה פרטים מתוך העם היהודי לדורותיו. זהו המצב שעליו קונן ברל כצנלסון בנאומו מלפני 90 שנים בהתייחסו ליהודים אלה: "היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות?"
רוב מוחאי הכפיים באולם הטקס נמצאים כבר שנים במצב נפשי מתמיד של האשמת ישראל, הביטוי המעודכן של האנטישמיות החדשה. הם כבר הגיעו לטקס עם הרובד הנפשי העמוק שישראל ביצעה ומבצעת הרעבה וג'נוסייד.
ישראל צריכה למחוק מהשיח את המונח המצטדק "הסברה". יש להפנים שהמלחמה הרב־זירתית כוללת גם את זירת התודעה שבה יש לפתח ולהפעיל כלי נשק מתוחכמים, גם אם השימוש בהם יביא לנזק אגבי.
פרופ' אשר כהן הוא מומחה למדעי המדינה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו