"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כשבג"ץ נאלם דום מול החרפה

שופט העליון יחיאל כשר הרעיף ציטוטים על חופש הביטוי ואיסור אפליה, אך התעלם מהאנומליה המתמשכת: תחנה צבאית ציבורית המדירה קולות משמעותיים בציבור

0השמעה
גלי צה"ל , גדעון מרקוביץ
גלי צה"ל | צילום: גדעון מרקוביץ

1. אומר מראש: התנגדתי לסגירת גלי צה"ל. אני זוכר כיצד רדפו את "ישראל היום", וגם כיצד גדלתי ללא כלי תקשורת אחד שיכולתי להזדהות עם תכניו.

גלי צה"ל | צילום: גדעון מרקוביץ

אבל בכל פסק הדין הטרחני של השופט יחיאל כשר לא מצאתי בדל ביקורת על החרפה המוסרית, שבמסגרתה שולטת בתחנה הצבאית דעה פוליטית מסוימת (עם הבלחות קלושות אחרות). תחנה ציבורית הממומנת מכספי משלם המיסים מחויבת לבטא את כלל הדעות בעם. לא צריך מחקר עומק לקבוע, שקיים פער גדול בין העמדות הפוליטיות והתרבותיות בקרב חיילי צה"ל לשדרני התחנה ועורכיה.

שופטי העליון, היודעים לשלב פסקאות פובליציסטיות בפסיקותיהם - בשבתם כרועי העם וקובעי הדעה האחרונה - נאלמו דום בבואם לבחון את האנומליה הזאת. הם דיברו על האנומליה של תחנת רדיו צבאית בדמוקרטיה, וחיילים בסדיר העוסקים בנושאים שבמחלוקת ציבורית, אך לא אמרו דבר על החרפה שבהדרת חלק ניכר מהעם בשידורי התחנה - מאז ייסודה ועד היום. הנה מעט מפניני פסק הדין של השופט כשר. קראו ושאלו אם התחנה הצבאית עומדת בסטנדרטים שהשית כשר על הממשלה.

2. לפי כשר, שידור ציבורי "אינו תלוי בהכנסות מפרסום או בשיקוליהם של בעלי שליטה... מסוגל לקיים שיח ביקורתי, מאוזן ומגוון יותר, החף משיקולים זרים לאינטרס הציבורי".

האם גל"צ עומדת ברף הזה ומקיימת שיח מאוזן ומגוון? "משהחליטה המדינה להעניק תמיכה... עליה להימנע מאפליה בין נתמכים על בסיס עמדתם הפוליטית או האידיאולוגית". האם התחנה הצבאית נמנעת מאפליה כזאת?

יחיאל כשר (ארכיון) | צילום: תומר יעקובסון

"חומרתם של הדברים אף מתעצמת כאשר הסיבה לרצון להשתיק שדר, להפסיק שידור של תוכנית מסוימת... שהתכנים המושמעים בה מבטאים עמדות שאינן תואמות את עמדת השלטון". מעניין. האם הבחירה החדגונית של שדרנים, מגישים ועורכים, שרובם אכן מבקרים את הממשלה, אינה מבטאת "רצון להשתיק שדר" (אראל סג"ל, יעקב ברדוגו ורבים שלא עברו את סף הקבלה) או להפסיק שידור תוכנית מסוימת שתכניה לא תואמים את הקו הפוליטי העבש השולט במסדרונות התחנה?

3. כשר מביא תנא דמסייע מדברי השופט משה לנדוי: "שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא קובע גם מה טוב לאזרח לחשוב". יפה אמר. ומה בדבר תחנה צבאית ששדרניה מטיפים את עמדותיהם הפוליטיות במשך שנים (רינו צרור, אילנה דיין ועוד) – ללא איזון דומה מנגד? כשר ביקר מצב שבו "רשות מבקשת לדכא פעילות או ביטוי" שאינו עולה בקנה אחד עם עמדת השלטון – עניין התקף גם לכוחות השולטים זה דורות בגל"צ ומדכאים "פעילות או ביטוי" שאינם עולים בקנה אחד עם השקפתם.

4. "רשות הנוהגת כך אינה פועלת לשם הגשמת התכלית שלשמה הוענקה לה סמכותה מלכתחילה, אלא מגייסת את הסמכות שבידה, כנאמנת הציבור, לשם קידום האינטרס הצר של המחזיקים ברסן השלטון באותה עת" - ומה על פרנסי התחנה לדורותיה שגייסו את סמכותם לשם קידום אינטרס פוליטי וחברתי צר, "תוך השתקת קולות ביקורת"? ראו מי עתר נגד סגירת התחנה, ותקבלו מושג את מי היא משרתת. אני עדיין זוכר כיצד אותם כוחות התגאו בסגירתו של ערוץ 7, תחנת הרדיו היחידה אז של מחצית מהעם.

5. אחרון, כשר טען שחברי הוועדה פרסמו ביקורת על גל"צ קודם לקבלת המינוי, ובכך חשפו מראש את דעתם. אלא שבדרך זו קשה למצוא מומחים שלא הביעו דעתם קודם על הנושא שלשמו נקראו. אל דאגה, כשר מבחין "בין הבעת דעה קודמת" (שזה בסדר) לבין "הבעת דעה קדומה" (שזה אסור). מי שמבקר את גל"צ הוא כמובן בעל הדעה הקדומה. פארסה. ההרמנויטיקן ה"ג גאדמר כתב פעם שהמחשבה שאפשר להתעלם מהדעות והשיפוטים המוקדמים (לשים אותם בסוגריים, כלשונו של הפילוסוף אדמונד הוסרל) בבואנו לבחון תופעה, היא בעצמה דעה קדומה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר