דבר ראשון בואו נצא מהמעלית

בכל כמה שעות אני נוטל יגע את המכשיר, גולל וגולל ומצפה לבשורה. יש עוד רגעים ספורים שבהם אפשר להגיש רשימות חדשות לבחירות ובוא נראה, אני אומר לעצמי, מה יתחדש פתאום.

אולי ייגה לפתע אור? אולי תבוא הפתעה? אולי ניגאל מן הספק, ניחלץ מהתיקו החונק, נשתחרר מן המועקה? כצפוי, שום נורה כזו לא נדלקת ושום תקווה לא ניצתת. האמת היא שכל מה שמתקבל, כמעט, הוא עוד מאותו הדבר, בניואנסים שונים ובהבדלים דקים.

מהי בשורה פוליטית מתירת ספקות בימים אלה? התארגנות ששוברת את החלוקה הדיכוטומית של מה שמכונה בשנים האחרונות ימין ושמאל. מחנה ביבי ורל״ב. ישראל הזאת והזאת.

החלוקה המקובעת מאוד הזו, שיש לה על מה להסתמך ויש לה גם צידוקים שבטיים וזהותיים וכו׳ - היא עובדה. היא לא מומצאת, אבל היא חלוקה מלאכותית שנוצרה בידי פוליטיקאים ועיתונאים, מחקה במתכוון את אזורי האפור המבורכים שאפשרו חיים משותפים מתוך ויכוח, והעמידה מציאות של שחור ולבן. זאת המציאות החדשה שאנו חיים בה כבר כמעט עשור. זוהי חלוקה שהתרגלנו אליה, אבל אי אפשר להסכין עימה מפני שהיא גוזרת על ישראל מחלוקת די נצחית, ובכל מקרה - כזו שלהיחלץ ממנה יארך עשרות שנים. אי אפשר לחיות כך ואי אפשר להתפתח כך.

גם כך, כל עוד היא תתקיים, הבחירות לא תהיינה כל כך רלוונטיות.

מלחמת האחים תמשיך להתחולל בכל הזירות שאינן הפוליטיקה, והארץ לא תדע שקט.

את החלוקה הדיכוטומית צריך לשבור. בכל דרך. זה מתחיל כמובן בהסרת כל חרם פוליטי על מי מהמפלגות המתמודדות.

כל מפלגה, כולל קיצוניות, כשרה להיכלל בכל קואליציה - ובלבד שתחתום על קווי היסוד של הממשלה המוקמת.

זה ממשיך ביצירת סדר יום שמדבר בדיוק על זה. בדיוק על זה. לא מצטעצע בסיסמאות על שינוי, לא דבק בביקורת מוגזמת על ביצועי השלטון הקיים ולא נשען על יאוש חלק מהציבור ומוכר חלומות באספמיה על עתיד ורוד.

לא מבטיח גיוס לכולם מחר בבוקר ולא מתעסק בשום סוגיה זולת סוגיית הליבה בעצמה, והיא: פלונטר התיקו התוקע. הדבר דומה לקבוצה שתקועה במעלית, ופתאום נשמע במערכת הכריזה קול מושיע שמציע ביטוח דירה במחיר הזול בארץ וטיסה לכרתים במבצע מטורף. את מי זה מעניין עכשיו.

תוציא אותנו מפה, ואחרי זה נדבר על כל השאר.

אף אחת מהמפלגות הקיימות, לצערי, לא הולכת בכיוון הזה. גם אלה שנרגעות בסתר מהחרם, עדיין מדברות על סוגיות וסלעי מחלוקת ומצב המדינה, ולא קוראות לילד בשמו ומנסות להביא בשורה יצירתית שוברת תיקו.

היחידה שהמסר שלה מתקרב מעט למה שמתואר כאן היא החדשה של גלעד ארדן שמתכוונת לזה, אבל לא אומרת את זה במפורש.

להגיד את זה במפורש זה להגיד: עזבו הכל. בואו דבר ראשון נצא מהמעלית הזו, כי אין כבר אוויר לנשימה.

אין כבר אוויר.