שבתאות השקר של המדינה הפלסטינית

1. לקרוא ולא ולהאמין. זה עניין לפסיכיאטרים לענות בו, כיצד גם אחרי 7 באוקטובר ממשיכים בתוכנו לדבוק בשבתאות השקר של "מדינה פלסטינית". כאילו נשבעים בשמה. חשבתם שהקונספציה הישנה התנפצה לסלעי הטבח? היא חיה ובועטת ומזמינה את הטבח הבא. ואם יהודים כך, מה כי נלין על מנסור עבאס שהכריז כי מפלגתו פועלת להכרת ישראל במדינה פלסטינית. האם זו תוכנית הפעולה שהוא מייעד לממשלה הבאה בתפקידו כבורג מרכזי בה?

2. כה מהר התקררנו, עד שאנו מתייחסים בשוויון נפש לאמירות מופקרות כאלה, שמשמעותן הקמת "עזה על סטרואידים" בגובה של כ־900 מטר, ישות טרור אסלאמיסטית המשקיפה על מרכזי האוכלוסייה בלב הארץ ושדות התעופה שלנו. גם חייל מתלמד שלא עבר אינדוקטרינציה, הבוחן את מפת הארץ, יאמר שאם ברצוננו לשרוד באזור, אין אפשרות להגן על מישור החוף והשפלה אלא מגב ההר. רוחב הרצועה מקו החוף ועד אזור ההר נע בין כ־15 לכ־30 ק"מ. לאחר מכן רוחב חבל ההר המרכזי (מגבול השפלה ועד בקעת הירדן וים המלח), כולל המדרונות המזרחיים והמערביים של ההר, נע בין כ־40 ל־55 ק"מ. אנשי הפנטזיה הפסיכיאטרית רוצים להשאיר בידינו את הרצועה הצרה הקרובה לחוף, ולתת לברברים את חבל ההר המרכזי.

3. כל כך למה? מדוע הם מוכנים שנסכן את קיומה של ישראל? כי מה נעשה עם ערביי שומרון ויהודה - עד מתי נחזיקם תחת "כיבוש"? ובכן, נתחיל בכך שלאחר 7 באוקטובר הערבים המכונים "פלסטינים" איבדו את זכותם לעצמאות כלשהי בין הים לירדן. הוכח בדם ואש וזוועות עולם שעילת הקיום של רמאללה או עזה אינה הקמת מדינה עצמאית - הם מעולם לא רצו מדינה לצד ישראל - אלא השמדתה של מדינת ישראל.

ביחס ל"פתרון", הנחת היסוד המערבית מאז אריסטו היא שלכל תופעה יש סיבה (התפיסה הקוזאלית). אם נבין את הבעיה, נוכל להצביע על פתרונה. אבל במזרח התיכון לא לכל בעיה יש פתרון, וגם תפיסת הזמן שונה. בעיות נעזבות לפתרונן עם הזמן, מאה שנים או מילניום, ולעיתים ללא פתרון. במיוחד אם הפתרון המוצע משמעו התאבדות המדינה היהודית.

4. רמאללה יכולה לנהל את חייה בנפרד, וכך חברון ושכם ואולי עזה. נכון לעכשיו, בשאלה: חייך וחיי חברך - חיי מי קודמים? הכריע רבי עקיבא על פי הפסוק "וחי אחיך עימך" - חייך קודמים לחיי חברך. על אחת כמה וכמה שחיי היהודים במדינתם היחידה קודמים לעצמאות אויבינו בחבלי המולדת העברית. איננו אמורים לפגוע בשגרת חייהם, אבל עלינו להישמר מפגיעתם הרעה. אז עצמאות מדינית לא תהיה, אבל אוטונומיה מוניציפלית פלוס אפשרית. קיימות ישויות כאלה בעולם. אפשר לחיות עם זה גם מבחינה מוסרית, במיוחד כשהאלטרנטיבה היא ישות שכל עילת קיומה היא רצח והשמדת יהודים. וכבר אמר הרמטכ"ל המנוח רפאל איתן שהוא מעדיף לחיות עם החרב ביד, מאשר על הצוואר.

5. מתן זכויות אזרחיות לאויבינו המושבעים אינו גובר על זכותנו לחיים. המערב נגוע בתיאוריות עכשוויות המעדיפות להקריב את קיומו לטובת השתלטות האסלאם, וזאת בשמם של ערכי שוויון מדומיינים. אנשים בוגרים היודעים לבקר את הרעיונות הללו, זמורות זר שיובאו מרחוק, מבינים שיש להתפשר, אך לא על חיינו - אלא לאפשר חיים הגונים למי מבין אויבינו שיסכים לחיות איתנו. כשיוכיחו במשך עשרות שנים כי זנחו את שאיפת הדמים שלהם, אפשר יהיה לשקול התקדמות לאזרוח. סביר להניח שעם השנים תגבר העלייה והילודה, והיהודים יכפילו את מניינם בארץ ויותר מזה, יחד עם עידוד ההגירה ומתן פיצויים לערביי גב ההר ועזה. בכל מקרה, מדובר בחזון לדורות ("הלכתא למשיחא").

בינתיים, עלינו לדבוק באדמת המולדת, לחזק את היישובים ולהקים חדשים, לתמוך במפעל החוות החקלאיות ולשמור מהתפשטות הרשות הפלסטינית. ובעיקר: להתאזר בסבלנות ובאמונה.