מאחורי סגלוביץ' ועבאס: כך מחביאים תרגילים מסריחים

השלווה הסטואית שבה עוברת ההצטרפות המסתמנת של יואב סגלוביץ' למפלגת רע"מ, מטרידה במיוחד. אחרי הכנה תקשורתית ממושכת, בשבת צפויים להתקיים הפריימריז במפלגת רע"מ וכבר בתחילת השבוע נהיה צפויים להכרזה על שריונו של ניצב (בדימוס) יואב סגלוביץ', לשעבר סגן השר לביטחון הפנים, ברשימת רע"מ לכנסת.

מטרת המהלך ברורה - לטשטש את המהות והתדמית של מפלגת רע"מ בציבור הישראלי ולהקל על איזנקוט, בנט וליברמן להעביר לבוחרים שלהם בגרון, את הגלולה הרעילה. והיא בהחלט רעילה, כי רע"מ לא רק שאינה ציונית, יש בה חלקים אנטי־ציוניים - שוללי זכות הקיום של ישראל ואפילו תומכי ארגוני הטרור. אמנם ראש המפלגה מנסור עבאס הוא פוליטיקאי יצירתי ונועז, והוא הכריז בעבר על הכרה באופי היהודי־ציוני של המדינה, אבל לא כל המפלגה שלו איתו. מה גם שעבאס עצמו עדיין לא הצליח לגנות את חמאס.

מה זה אומר על מי שהסכים להיכנס לחתונה הזו עבור שריון בכנסת - יואב סגלוביץ'? לא דברים טובים. אבל הבעיה הגדולה באמת היא שהחיבור מהווה חלק מתרגיל פוליטי מסריח במיוחד, שנרקח אצל מי ממובילי מחנה האופוזיציה. תרגיל שממחיש שהקווים האדומים נעלמו לא רק אצל נתניהו. כי בעוד החיבור של סגלוביץ' ורע"מ מוצג כשותפות יהודית־ערבית מקסימה, הוא ממש לא כך. מטרתו לעבוד על מצביעי האופוזיציה ולהעלות אותה לשלטון בכל מחיר.

מה בדיוק תפיסת העולם באופוזיציה

השבוע עסקו עד אין קץ בפריימריז של הליכוד, מצביעים על כל פגם, חולשה ותפלות. אבל הפגמים, הסתירות הפנימיות והאיוולת בגוש המתיימר להציג אלטרנטיבה נותרו בכוונה בצל.

למשל, ביום רביעי הציגו נפתלי בנט ויאיר לפיד את התוכניות שלהם לניהוג המדינה. בנט קרא שוב, ובצדק, להכריז על קטאר מדינת אויב, בעוד לפיד חוזר למרשמים הדלוחים והתלושים של השמאל הישראלי לדורותיו. כן, הוא יחזק את התמיכה הדו־מפלגתית בארה"ב, מבלי לומר מילה על מרוץ המטורפים שזוכים שוב ושוב בפריימריז של הדמוקרטים. כן, הוא יכונן הסכמי שלום אזוריים, במיוחד יקדם את ההסכם המפורסם עם סעודיה. כאילו הוא לא היה איתנו לאחרונה, כאשר התברר שסעודיה הולכת ומקצינה נגדנו בכוונה, משיקוליה שלה, מתחברת להסכמי ארדואן - לא אברהם. וכאילו לא הועלו לאחרונה האשמות קשות כלפי סעודיה ויחסה לישראל. ובכלל, מה חושב נפתלי בנט על רעיונות מלכת היופי של השותף שלו להנהגת המפלגה, זו גם דעתו? ומה חושב על כך אביגדור ליברמן, איש הימין?

ומה שניהם יחדיו חושבים על החזון של גדי איזנקוט, שאמנם מצניע את העובדה שהוא נותר בשמאל המובהק, אבל כן מודה שהוא רוצה "היפרדות" מהפלסטינים וחיזוק הרשות הפלסטינית, כלומר - אוסלו וההתנתקות על מלא. ומה בנט וליברמן חושבים על קמפיין הליכוד, שהזכיר השבוע, בצדק, כי איזנקוט כרמטכ"ל ניוון והקטין את הצבא, סירס את כוחות היבשה והיה שותף לכל התהליכים שהביאו אותנו עד היום. נכון, האשם העליון והמרכזי הוא מנהיג הליכוד עצמו, אבל גם ההאשמות נגד איזנקוט מדויקות.

ומה מנהיגי הגוש הזה חושבים על השותף - יאיר גולן, שביקר השבוע קשות את התקיפה של צה"ל בסוריה, מאשים אותנו בחרחור מלחמה. איך הם יעכלו את מזהה התהליכים הזה, שעכשיו רוצה לאפשר לטורקיה לחנוק אותנו, כפי שעשתה איראן באמצעות חיזבאללה וחמאס, עד להתפכחות האיומה.

אז מה בדיוק החוט הרעיוני המקשר בין ראשי האופוזיציה בתחום המדיני־בטחוני, על איזה מצע הם יקימו קואליציה? חבל שמסתירים מאיתנו את התשובה המביכה, בכוונה.

תסמונת עמית הלוי

כדי לעמוד על מהות מפלגת הליכוד אחרי הפריימריז של השבוע, אין צורך במבול המילים והניתוחים שנשפכו באחרונה, די לעיין בגורלו הפוליטי של עמית הלוי. הלוי הוא אולי חבר הכנסת הכי טוב בליכוד, מהטובים בכנסת כולה. הוא מעמיק, בקיא בחומר, מבקר באופן נוקב אבל לא מפריח תיאוריות קונספירציה מוטרפות. והנה הח"כ הזה הגיע רק למקום ה־33 בפריימריז, שכנראה שולח אותו אל מחוץ לבית המחוקקים.

מדוע חוסל עמית הלוי בידי מי ששולטים במפלגה וברשימה - משפחת נתניהו, אף שהוא בלע את כל הצפרדעים והצביע לפי האינטרסים שלהם? כיוון שהוא העז למתוח ביקורת שיטתית ומנומקת על המדיניות שהנהיגו נתניהו וראשי הצבא, גם בעזה וגם בלבנון. תוך התבססות על הכרת החומר, יצא הלוי נגד האסטרטגיה והטקטיקה שהובילו נתניהו והרמטכ"לים שתחתיו, כולל מבצעי הזחילה האימפוטנטיים שהונהגו על ידי נתניהו וזמיר, מבצעים שהמחישו את היעדר הרצון האמיתי לנצח.

שוב הוכח כי הדבר האחרון שנתניהו צריך במפלגה הוא אנשים רציניים, שקוראים חומר ולא ניתן ללוש אותם באופן מוחלט לפי צרכיו. כך אם תרצו, תסמונת הכישלון של עמית הלוי היא סיפורה של מפלגת נתניהו כולה.

קו סוריה־עזה־צפון קוריאה

בתוך שטף המלל של דונלד טראמפ השבוע, לא הוקדשה מספיק תשומת לב לתשבחות שהוא העתיר על מדינת הטירוף - צפון קוריאה ועל המנהיג שלה - קים ג'ונג־און. טראמפ קבע שצפון קוריאה "לא מאיימת ומכבדת" ואמר שאון "מתנהג יפה מאוד" ו"יהיה בסדר". בד בבד הוא הורה לקצר את האימונים הצבאיים של ארה"ב עם דרום קוריאה כי אלו מעליבים את צפון קוריאה, ובכלל - דרום קוריאה לא תמכה בו מספיק במערכה מול איראן.

אכן יש מקום לבקר את מנהיגי סיאול, כמו מנהיגים אירופאים מסוימים, על כפיות הטובה שלהם בהקשר להתייצבות מול איראן. אבל מי שרץ מכאן ומחבק את השטן מפיונגיאנג, פשוט ירד מהפסים.

לכך חשוב להוסיף את ההצהרות העוינות של שגריר ארה"ב בטורקיה - תום ברק, לנוכח ההתקפה הישראלית בסוריה השבוע, הצהרות שממחישות את החד־צדדיות והשנאה שלו לישראל. עצם העובדה שזהו הנציג של נשיא ארה"ב מתחברת ישירות לאהבה העקומה של טראמפ לרודן האנטישמי ארדואן, ולהערצה המעוותת לג'יהאדיסט בחליפה - אל־ג'ולאני. פשוט מפחיד.

תחברו לכך את העובדה שג'ארד קושנר - החתן היהודי, נשלח השבוע להיפגש עם חליל אל־חיה והנהגת טובחי 7 באוקטובר, ותצטמררו. כך טראמפ, באמצעות קושנר, הכשיר ונרמל סופית את מי שכינה את הטבח בעוטף "הישג צבאי ומקור לגאווה שיועבר מדור לדור".

בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<

>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<

המסקנה פשוטה - אין לישראל חבר ומשענת בבית הלבן ואסור לה להפקיד את גורלה בידי אף אחד. היא חייבת לתמרן ולמצוא בעלי ברית מהודו ועד ארגנטינה, ובד בבד להכין את עצמה לעמוד לבד - צבאית וכלכלית. והכי חשוב - ללמוד להגיד לא, גם לנשיא האמריקני.