בשבוע שעבר ערכתי סיור בשומרון, שאותו אני מכיר היטב זה עשרות שנים. ולמרות העובדה שאני מבקר מעת לעת ואף שאני עוקב ומיודע, נדהמתי ממה שראו עיניי - מהפכת ההתיישבות שלא היתה כמותה מאז 1967. מחומש ושא־נור שעלו מחדש על הקרקע אחרי שנעקרו ב"התנתקות", דרך היישוב החדש בהר עיבל, בואכה שלל החוות החוקיות - המאושרות, שמעבדות ושומרות על קרקע המדינה - מאופק לאופק. חוות שממחישות את הנחיצות שלהן אפילו על קו התפר, מגינות גם על פתח תקווה, כפר סבא וראש העין.
נערי גבעות מנסים לעכב את פינוי המאחז בכפר קוסרה // השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
צירוף נסיבות מוזר ומיוחד - שעיקרו המצוקה הפוליטית של בנימין נתניהו והפניית תשומת הלב הבינלאומית לגזרות אחרות - אפשרו לשרים סטרוק וסמוטריץ' להוביל מהפכה שאין חשובה ממנה. כזו שאם תושלם, תבטיח שנוכל להמשיך לחיות, קודם כל בתל אביב ובירושלים. כל מובילי ההתיישבות מייחלים עכשיו לדבר אחד מרכזי - שיימשך כך. כי המלאכה רבה מאוד, ואין לדעת עד מתי ניתן יהיה להמשיך כך. ובכל יום יש בשורות, ורק אתמול עלה על הקרקע היישוב גנים שבקצה צפון השומרון, יישוב שנחרב בידי אריאל שרון ושוקם עכשיו.
אינסוף גורמים מנסים לטרפד את המהפכה - ערבים, יהודים, מדינות זרות, הרשות הפלסטינית, מי שניסו מאז ומתמיד לחנוק את ההתיישבות, אבל מאז תחילת המהפך הם מנסים לאנוס את מדינת ישראל לעצור ולעשות פניית פרסה. אחד האמצעים המרכזיים בידם הוא מסע הכפשה ודה־לגיטימציה של "המתנחלים" והמפעל כולו. הם מנסים לצבוע את כולם בצבעי אפרטהייד, טרור, רצח עם, גזילת רכוש פרטית ומה לא. בדיוק לשם הם מכוונים פרויקטים עיקשים שיזמו, אשר במסגרתם ארגוני שמאל קיצוני מחוללים פרובוקציות מכוונות ביישובים ובחוות, מקוממים את הערבים ויוזמים מעשי אלימות. המטרה: לשלול את הלגיטימציה של ההתיישבות ולהכחיד אותה.
דווקא על הרקע הזה, העובדה שהמהפכה מתבצעת בסמכות וברשות, על פי החוק והרשאות הצבא והמערכת המשפטית, חשובה מאין כמותה. תוסיפו לכך את העובדה שמי שעומד בראש המערכת הצבאית ביו"ש - האלוף אבי בלוט - מבין לעומק את החשיבות הביטחונית של היישובים והחוות, והתמונה שלמה. האלוף והצבא מהוללים על ידי מחוללי ההתיישבות, שמקיימים שיתוף פעולה הרמוני עם כלל מערכות השלטון. זה בדיוק מה שמספק להתיישבות עוצמה ולגיטימציה חסרות תקדים.
לכן, במציאות הנוכחית שבה כל יום מקדם אותנו עוד קצת ליעד, מה שנדרש להתיישבות הוא דווקא שקט ואיפוק. שקט תעשייתי, שקט תקשורתי, עבודה ללא רעשי רקע והפרעות.
המחריבים והמהרסים באים מבפנים
והנה, מתוך ההתיישבות ובשוליה פועל קומץ מטורפים, שפועל לחבל במהפכה בכל כוחו - משחק לידיים של חורשי הרעה, שניזונים מההתפרעויות המקוממות שלו. התופעה הזו אינה חדשה, היא צצה בשולי החוות והיישובים לפני שנים, וחלק מהמופרעים ומהמתפרעים הם בני נוער חסרי מסגרת. אבל אירועי השבוע האחרון בקוסרה שבבנימין מביאים את האיוולת וההרס העצמי לשיא חדש. שיא שגורם נזק אדיר למדינה, אבל קודם כל מסכן את ההתיישבות עצמה. המתפרעים מגישים לאויבי ההתיישבות על מגש של זהב את מה שנראה כהוכחות להאשמות הכזב שמועלות נגד "המתנחלים" כולם.
קודם כל, ההתעקשות לבנות מאחזים דווקא היכן שהצבא אוסר, על רקע תנופת ההתיישבות הכוללת, היא התאבדותית. למה לריב כשנותר כל כך הרבה לעשות באישור וכחוק? גם המערכה שדורשת להתיישב בשטחי B מתנהלת בזירה הלא נכונה, כי האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית לבנימין נתניהו - לדרג המדיני, מי שעד היום לא ביטל את הסכמי אוסלו, מי שנותן פקודות לצמרת הצבא להקפיד על ההסכמים עם הרשות הפלסטינית.
חמורים במיוחד הם מעשי האלימות, ההשתלטות על קרקע פרטית - כל מה שפסול בפני עצמו, אבל גם מספק תמונות מקוממות לתקשורת הבינלאומית. תמונות שהביאו השבוע אפילו את השגריר האמריקני אוהד ההתיישבות לצאת מכליו. והכי חמור - העימותים עם חיילי צה"ל, שחייבו השבוע לנתק גדוד של גולני מהמשימות החשובות של הגנה על המדינה, כדי להתמודד עם חבר חוליגנים בשומרון.
מדובר בחבורה הזויה והרסנית, שמעבר לפגיעה בחוק, חותרת תחת בסיס התבונה וההיגיון ומשחקת לידיים של האויב. בכך היא הפכה את עצמה לאויב הכי מסוכן של ההתיישבות ביו"ש.
ומה שבלתי נתפס יותר מכל הוא התגובה הממשלתית. ראש הממשלה, השר לביטחון לאומי, שר הביטחון והייעוץ המשפטי לממשלה - במקום שיבינו כי ריסוק מופרעי קוסרה ודומיהם קריטי למדינה ולהתיישבות עצמה, מאפשרים למבעירי האסמים לסכן את כולנו.
20 מנדטים מחפשים דרך
השבוע הושקה המפלגה החדשה של גלעד ארדן, שהעניקה לעצמה את שם ודגל "האחדות", וגם צירפה את אורן סמדג'ה ועליזה בלוך, אנשים ראויים מאוד. ועדיין הסקרים לא טובים איתה, וכך גם עם המפלגה מאותו גוש ביניים - של הנדל וטרופר. על הרקע הזה טוענים מרבית הפרשנים שכל שחקני מחנה הביניים חייבים להתאחד, כי מלכתחילה טמון שם לא יותר מקומץ מנדטים.
אין החמצה ואי־הבנה גדולה מכך, מכיוון שלמעשה מאגר המנדטים הפנוי הגדול ביותר במפה הפוליטית היום מצוי בדיוק בין הגושים. מאגר שפשוט עדיין לא פוצח, גם לא השבוע. מדובר במצביעים רבים, בין 15 ל־20 מנדטים, שחשים יתומים פוליטיים, וגם אם מי מהם יצביע בסוף למפלגות שבגושים המקוטבים, הם יעשו את זה בלב חצוי.
מה שמפספסים הסוקרים והפרשנים הוא שהמצביעים האלו לא מחפשים שמות נוצצים אלא תוכן - תפיסת עולם: רעיונות של ימין מובהק בתחום החוץ והביטחון, לצד ממלכתיות ואחריות - בלי אמסלמיזם וטלי גוטליביזם. ובמקביל, שינוי מוחלט במערכת היחסים עם החרדים - אין זכויות בלי חובות.
מפלגה שתייצג את העמדות האלו יכולה אכן לחייב הקמת ממשלת אחדות, כי היא תמנע מהגושים לכונן קואליציה מסוכנת, כל אחד מהכיוון ההרסני שלו. אבל המצביעים הפוטנציאליים מחפשים דרך ואמינות, כלומר רעיונות ונבחרת מועמדים שמייצגים נאמנה את האג'נדה שלהם, לא בהכרח כוכבים.
גם הצגת טקטיקה נכונה ליום שאחרי הבחירות חשובה מאוד. כי מי שפוסל אפריורית הליכה עם כל אחד מהגושים, ללא כל קשר לקווי היסוד של הקואליציה העתידית, טועה טעות יסודית. ביבי וסמוטריץ' ללא חרדים בהחלט אינם פסולים, וכך גם איזנקוט ויאיר גולן, אם למשל גולן יסכים לעידוד ההתיישבות ולחסימת מדינה פלסטינית. הכל תלוי בדרך ובתוכן, לא במחנה ולא בפרסונות.
בכל מקרה, הפלח שאליו מכוונים ארדן, אדלשטיין, טרופר והנדל הוא החשוב והמכריע ביותר כיום. על הקווים שלו מתחממים עוד שחקנים, שגם אליהם חשוב לחבור. בין היתר, נפקד בינתיים מקומם של אנשי הציונות הדתית והימין האידיאולוגי המובהק, שחבירה אליהם תעלה את סיכויי ההצלחה, בדרך להכרעה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו