לא לניצחון בבחירות: המטרה האמיתית של השריונים של נתניהו

תפסיקו לחפש היגיון אלקטורלי בשריונים של נתניהו. הם לא נועדו לנצח בבחירות.

נתניהו יודע שמי שמצביע לליכוד מצביע קודם כל עבורו, לא לרשימה שמאחוריו, שהיא תמיד נטל. הרשימה נועדה ליום שאחרי: אם יפסיד, הוא יצטרך סיעה נאמנה ולוחמנית שתמרר את חייה של הקואליציה שתקום בלעדיו, ואם ינצח, הוא יצטרך אותה למהלך גדול בהרבה - להאיץ את הארדואניזציה של ישראל ("חיזוק המשילות"). מרגע שמבינים את זה, השריונים מפסיקים להיראות כמו טעות, הם מתחילים להיראות כמו שלב בתוכנית.

בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<

מי שחושב שנתניהו טועה בבחירת האנשים, כנראה לא למד דבר על נתניהו. אפשר לאהוב אותו ואפשר לתעב אותו, אבל ספק אם פעל בישראל פוליטיקאי מיומן ממנו, ומעטים בעולם משתווים ליכולת ההישרדות והתמרון שלו. הוא שרד משברים שהיו מחסלים כל מנהיג אחר, חזר שוב ושוב מהמקום שבו כבר הספידו אותו, והפך את עצמו למותג פוליטי חזק ממפלגתו. נתניהו מבין בחירות, כוח, נאמנות ואנשים. לכן, כשמהלך שלו נראה חסר היגיון אלקטורלי, כדאי לפחות לשקול את האפשרות שלא הוא החמיץ משהו - אלא אנחנו.

לכן השאלה החשובה באמת היא מה נתניהו צריך מהרשימה ביום שאחרי. אם יפסיד, הוא לא יצטרך סיעה של כוכבים עצמאיים שיחפשו פשרות עם הממשלה החדשה או יתחילו לחשוב על מנהיג הליכוד הבא. הוא יצטרך אופוזיציה ממושמעת, אגרסיבית ורעבה, שתדע להפוך כל הצבעה לקרב וכל סדק בקואליציה למשבר. שתדע להלהיט את בוחרי הליכוד שישרפו את הרחובות.

ואם ינצח, הצורך במשמעת יהיה גדול עוד יותר.

ממשלה שמתכוונת לשנות את כללי המשחק אינה זקוקה לכוכבים בעלי שם ומעמד, היא זקוקה לפוליטיקאים מיומנים ומנוסים, שיודעים לסגור דילים - מקבלים ושותקים.

כאן נכנסת הארדואניזציה לתמונה. המפלגה והממשלה כבר מתנהלות סביב האיש האחד, נשאר להיאבק רק על המדינה. מערכת המשפט, שומרי הסף והשירות הציבורי הם הזירה שבה יוכרע עד כמה רחוק יגיע התהליך.

אם נתניהו ינצח שוב, הוא יעדיף את מי שכבר עבר סדרת חינוך ארוכה ואישור האישה. בגלל זה הוא שריין את כ"ץ וכץ, פוליטיקאים משומנים שאין להם לאן ללכת בלעדיו. לכן שריין גם את סער, שכבר מכר את נשמתו, ואם ינחל תבוסת־נקמה בפריימריז, ילך לאיבוד כעבד נרצע וכנוע.

ואל תתפלאו אם נתניהו עוד יבלבל אותנו. למעשה, הוא כבר עשה זאת. לא לחינם השריון הראשון שעליו הודיע היה איש עסקים, פנים חדשות, שבא מחוץ לעסקנות הפוליטית. אחר כך הגיעו הפוליטיקאים הוותיקים. אצל נתניהו גם סדר השמות הוא פוליטיקה. הוא יודע לקבוע את גובה הלהבות של סדר היום הציבורי ולהגיש בכל רגע את התמונה שהוא רוצה שנראה. לכן, אל תתפלאו אם עוד מעט נגלה על שריון של כוכב נוצץ חדש שיחזיר את השיח ל"רענון".

זה לא אומר שהכיוון השתנה. לפעמים כוכב נועד לא להאיר את הרשימה, אלא לסנוור את מי שמסתכל עליה.

ומה עם שריון הבן? גם הוא יגיע ברגע הנכון - כשהשיח הציבורי יאפשר להניח אותו על השולחן, ואולי אחרי עוד כוכב שירכך את המכה.

משפחת נתניהו אינה צריכה שריון כדי להיכנס לפוליטיקה - היא כבר עמוק בתוכה, אולם שריון של יאיר נתניהו יהפוך כוח משפחתי, שפועל היום מחוץ למוסדות הנבחרים, לכוח פוליטי רשמי בתוכם. ואם זה יקרה, גם אחרון הספקנים לא יוכל עוד להתכחש למה שנבנה כאן: לא רשימה שנועדה להביא את נתניהו לשלטון, אלא רשימה שנועדה לבצר את שלטונה של המשפחה לדורות הבאים. השריונים אינם טעות. הם התוכנית.

***ד"ר קותי שוהם הוא מרצה לפילוסופיה פוליטית ומחשבה מדינית.