הימין זינק, הבוחרים נשארו יתומים: מי יכבוש את 20 המנדטים המתלבטים?

המספרים היבשים הין אמורים לספר לכאורהסיפור של ניצחון מוחץ: בסקרים שהתפרסמו בעקבות 7 באוקטובר, גוש הימין האידיאולוגי - זה הדוגל בכוח צבאי רב־זרועות, המתנגד למדינה פלסטינית ושסולד מ"קונספציית ההכלה" שהובילה לאסון - זינק ליותר מ־70 מנדטים. הציבור בישראל עבר שמאלה או ימינה? שאלה מיותרת; הציבור עבר ימינה, ובאופן חד, ברור ומהדהד.

הטראומה הלאומית לא הולידה כמיהה לאשליות שלום או להסדרים מדיניים רעועים, אלא דרישה חד־משמעית ובלתי מתפשרת להכרעה מוחלטת של האויב בכל החזיתות. אך בתוך נהר הקולות האדיר והסוער הזה, מסתתרת תופעה פוליטית מרתקת ומדאיגה כאחד עבור המערכת המפלגתית כולה: "המתלבטים החדשים".

בין 15 ל־20 מנדטים משוטטים כיום כ"יתומים פוליטיים" של ממש. מצד אחד, הם אינם מוצאים עוד את מקומם הטבעי בליכוד, הנתפס בעיניהם כמי שאחראי ישירות למחדל המודיעיני והמבצעי הקשה, וכמי ששקוע ללא תקנה בשיקולי הישרדות פוליטיים ואישיים צרים על חשבון טובת הכלל. מנגד, הם אינם מזוהים עם מפלגת הציונות הדתית או עוצמה יהודית, שחלקם הגדול חווה כקיצוניות מדי, מגזריות באופיין, או לחלופין נטולות כישורי ניהול מערכתי רחב ויציב. והנה הפרדוקס המרכזי והכואב ביותר: קולות אלו גם אינם נוהרים למפלגות "הימין הממלכתי" החדשות. יוזמות פוליטיות של אישים כיועז הנדל וחילי טרופר, או ניסיונות הקמה של מסגרות מטעם "מורדי ליכוד" ותיקים, מגרדות בעקביות את אחוז החסימה ואינן מציתות את הדמיון הציבורי.

כיצד ייתכן שקיימת מסה קריטית עצומה של בוחרים המחפשת אלטרנטיבה שלטונית ברורה ואיתנה, אך כל גוף המנסה להציע לה כזו נכשל באופן חרוץ בקלפי?

התשובה העמוקה טמונה בפער הבלתי מגושר שבין "סגנון" ל"מהות". המתלבטים החדשים של הימין אינם אנשי "מרכז" מתונים המתגעגעים לפשרות מדיניות או להסכמות כוזבות. 7 באוקטובר צרב בהם תודעה ניצית וקשוחה מתמיד: הם דורשים יד קשה, אגרסיבית ובלתי מתפשרת ברצועת עזה, שינוי דרמטי ומאיים במשוואה האסטרטגית מול חיזבאללה בצפון, וריבונות בלתי מעורערת בשטח. כאשר הם מביטים בדמויות הממלכתיות המסורתיות, הם מזהים אמנם אנשים ראויים, ישרים וערכיים, אך הם חוששים שמא הם "נחמדים מדי" למציאות האכזרית והדורסנית של המזרח התיכון החדש־ישן. הבוחר הימני הזה חושש שמתחת למעטפת הממלכתיות מסתתרת אותה קונספציה ביטחונית ישנה, מנומסת ומהססת, שאיבדה לחלוטין את אמון הציבור המדמם.

במקביל, ההנהגה הפוליטית הנוכחית של הימין נכשלה כישלון צורב במבחן הביצוע, הניהול והתוצאה בשטח. הימני החדש הוא אזרח עובד, משלם מיסים כבדים ומשרת מילואים ותיק בחזית, הרואה בזעם כיצד ממשלת "ימין מלא־מלא" מתקשה לנהל את הכלכלה הלאומית בימי משבר, כושלת בגיוס חרדים ומשועבדת כל־כולה לאינטרסים סקטוריאליים מנקרי־עיניים. הוא מרגיש שבזמן שהוא מסכן את חייו בעזה או בגבול הצפון, מנהיגיו הפוליטיים עסוקים בקטטות קטנוניות ובחלוקת ג'ובים.

הציבור הזה משתוקק ל"ימין ביצועיסטי": שילוב ייחודי שטרם קיים במדף הסחורות הפוליטי הנוכחי - ניציות ביטחונית בלתי מתפשרת, בצד ניהול מקצועי, ממלכתיות ויושרה מוסדית נקייה מסקטוריאליות. מפלגות האתמול נכשלות משום שהן מנסות לשחזר את הליכוד של פעם בעולם שהשתנה ללא הכר. המנדטים של המתלבטים יהיו ללא ספק לשון המאזניים המכרעת בבחירות הבאות.

הם לא יחצו את הקווים לשמאל, אך הם בהחלט עלולים להישאר בבית או לנדוד למפלגת מחאה חדשה. כדי לזכות באמונם, אין די בסיסמאות ריקות על "אחדות". נדרש חזון ימני המשלב כבוד למוסדות המדינה ולצה"ל יחד עם דרישה בלתי מתפשרת לאגרסיביות ולהתקפיות. הימין הישראלי מחכה למנהיגות שתוכיח שהיא לא רק יודעת לצעוק "ימין", אלא יודעת להיות כזו הלכה למעשה.