אחוזי ההצבעה הם גם הנעלם הגדול ביותר. הדרך לנבא אותם היא לשאול על התלהבות. מי שסופר את הימים עד לבחירות, אל מול מי שבקושי מצליח לגרד את עצמו להבין מי רץ עם מי ומה בעצם ההבדל.
הערת אזהרה: הכל יכול להשתנות עד הבחירות. בדיוק לזה נועדו קמפיינים. הערת אזהרה שנייה: כבר יש תקדימים למה שיוצג כאן מיד והתהפך ממש בשעות האחרונות של יום הבחירות. הערה שלישית: יש גם תקדימים שזה לא התהפך.
ובכן, לו נערכו הבחירות היום, ההתלהבות בגוש המרכז-שמאל הייתה מרקיעת שחקים. 64% מתומכי האופוזיציה סבורים שאלה בחירות משפיעות שיכולות להשפיע משמעותית על עתיד המדינה וחשוב מאוד להשתתף בהן. בקואליציה רק 49%. זה אומר פער התלהבות של 15%, נתון דרמטי לכל הדעות. מצביעי איזנקוט נלהבים יותר בעשרים אחוז ממצביעי נתניהו (70% מול 50%).
למרבה התדהמה, יש שני ציבורים שבהם לא רק שאין אווירת חירום אלא להפך, חוסר רצון גבוה יחסית להשתתף בבחירות. 13% מהדתיים לאומיים ו-8% מהחרדים מודיעים כבר עכשיו שלא יגיעו, ואלה כזכור המגזרים עם שיעור ההשתתפות ההיסטורי הגבוה ביותר (אני אישית זוכר פעם בילדותי שהתקשרו מהקלפי לאחד המצביעים בעפרה בשש בערב, ואמרו לו שיבוא כבר כי הוא האחרון שעוד לא הגיע).
אם הנתונים האלה יישארו עד יום הבחירות, מדובר בהכנה למהפך. נתניהו וסמוטריץ׳, דרעי ובן-גביר עסוקים אך ורק, אבל אך ורק, ביצירת פחד שיוביל להתעוררות יצר ההישרדות שיטיס בתורו את המצביעים לקלפיות. יש להם 12 שבועות להעיר את מי שכרגע רק רוצה להמשיך לישון. איזנקוט וגולן, לעומתם, יכולים לחסוך את הכסף על מערך היסעים. כולם יגיעו לבד, על חשבונם.
