תסמונת הבופה של האופוזיציה: אם זה ימשיך – כולנו נפסיד

הבחירות לכנסת יתקיימו בעוד 80 יום. הגדרתן, כבחירות גורליות, מדוייקת. זה בדיוק המצב. בעוד העם מבין שמדובר בבחירות שיכריעו לדורות את עתיד המדינה, הפוליטיקאים מפגינים אנינות טעם בלתי מובנת. היא באה לידי ביטוי בסייגים ובפסילות של אנשים ומפלגות.

בתחילה זה ניכר יותר באופוזיציה. התנהגו כאילו הם בפני בופה מלא כל טוב, שכולו שלהם, ורק הם צריכים להחליט מה ייקחו מתוכו. יאכלו לשובע וגם ישאירו את העוגה שלמה. אביגדור ליברמן לא ישב עם חרדים, ערבים ויעדיף גם בלי הדמוקרטים. גם לפיד ובנט פוסלים את הערבים ואת החרדים. טרופר&הנדל, שטרם הבטיחו את מקומם בסקרים, מעמידים תנאים אינסופיים בתמורה לתמיכתם, כשבכלל לא ברור באיזה צד הם.

גם לא ייתכן שבאופוזיציה מתחילות הקומבינות. איך לתחמן את גדי איזנקוט שמוביל בסקרים. מדברים על חיבור בין בנט לליברמן, לאחר הבחירות, כך שביחד יהיו גדולים מאיזנקוט, וידרשו את ראשות הממשלה ברוטציה. שכחו שנתנו לציבור להבין, שהסכימו לעיקרון שמי שרשימתו תקבל הכי הרבה מנדטים, יהיה מועמד הגוש לראשות הממשלה. אלא, שהציבור אינו מטומטם ולא יסכים ולא ייתן יד לקומבינה. עצם פרסומה, כך אני מעריכה, אפילו יטיס את איזנקוט קדימה, כדי שתהיה הכרעה ברורה.

>>בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<

זו גם נחלת הקואליציה הנוכחית. גם שם מחרימים אינסוף אנשים. מעקמים את אפם ומודיעים שלא ישבו לא עם זה ולא עם זה וגם לא עם ההוא. לא מהססים לרדת נמוך מאוד ולגופם של אנשים, כולל סרטי AI מבית מדרשו של יונתן אוריך, שאינם עוצרים באדום.

אצל כולם, ימין ושמאל, שומעים יותר את המילה "לא", מאשר את המילים: נשב, נשמע, ואז נחליט.

אנינות הטעם שתקפה את הפוליטיקאים הישראלים, שחלקם נמצאים בתפקידם יותר מדי שנים, וראוי להגביל גם כהונת חברי כנסת, עלולה לגרור אותנו למערכות בחירות בלתי נגמרות.

מי שרוצה שינוי אסור שילקה באנינות. כן, כולל שילוב רע"ם בקואליציה כדי להביא לשינוי אמיתי. ובצד השני, מי שרוצה בהמשך המצב הקיים, שיפסיק לזגזג. מקומם של ארדן, אדלשטיין, אילת שקד ודומיהם, בליכוד. המפלגה שהם מבקשים להקים לוקה בהחרמות רבות כל כך, שעדיף שימתינו בליכוד לעידן שלאחר נתניהו, אחרת ימצאו את עצמם בפח האשפה של הפוליטיקה.

האירוניה היא שדווקא אלו שמתהדרים באנינות טעם פוליטית, מפגינים טעם מוגבל. מעדיפים את העולם החד-ממדי המוכר, שבו יש רק טובים ורעים, ראויים ופסולים, שלנו ושלהם. אני, ואני ורק אני.

פוליטיקאי אמור להיות אדם שמסוגל לחיות בתוך מורכבות. הוא אינו חייב לאהוב כל אדם, כל עמדה או כל דעה. להפך, זכותו ואף חובתו לבקר. חברה דמוקרטית אינה נבחנת רק ביכולתה לומר “לא”. היא נבחנת ביכולת לומר: “אני מתנגד, ובכל זאת אני מוכן להקשיב”.

הגיע הזמן להחזיר את המילה “אנינות” למשמעותה המקורית. אנין טעם אמיתי אינו מי שמכיר רק את מה שהוא אוהב. אלא מי שיש לו די ביטחון בטעם שלו, כדי להיחשף גם למה שאינו אוהב ואולי לצרף טעם חדש לקשת הטעמים שידע עד כה. להקשיב למי שאינך מסכים אתו, זו האנינות האמיתית. היא זו שתביא לשינוי האמיתי במערכת הפוליטית.