כולם זועקים נגד שוד ה"כספים הקואליציוניים" - אבל יעשו בדיוק אותו דבר

הימים ימי ערב בחירות לא עלינו ואין מנוס מעיסוק בסחי הזה. והפעם: הנהי הצדקני על מחטפי בחירות וכספים קואליציוניים שמנסות הממשלה והקואליציה להעביר בחודשים שנותרו עד הבחירות.

ברגעים אלו תקועות כמה הצבעות בוועדת הכספים בגלל טענות האופוזיציה על מחטפי כסף קואליציוני. ומה שיפה בטענה הזו, שלהבדיל מאלף טענות אחרות ותלונות של יריבים פוליטיים כלפי יריביהם, זו - לגמרי נכונה עובדתית.

הממשלה ממהרת להוציא לפועל התחייבויות ולמלא אינטרסים של חברות הקואליציה עוד טרם הבחירות. מה שבעייתי בתלונות האלה והופך אותן ללא נכונות, הוא ציור המצב כמחטף במחשכים וכשוד הקופה. כבר התרגלנו לטון הזה, אבל אין שקר גדול ממנו.

כסף ציבורי שמקורו בכספי משלם המיסים מוקצה למטרות שמקודמות בידי מפלגות הקואליציה, וזה נשמע נורא וכאילו שוד הקופה הציבורית לאור היום, אבל זוהי השיטה וכך היא עובדת: הממשלה המוקמת מתבססת על האינטרסים של המפלגות המרכיבות אותה.

האינטרסים הללו יכולים להיות אינטרס ציבורי רחב מאוד (הנגשת תחנות רכבת, חוק סבסוד מעונות יום), יכולים להיות אינטרס ציבורי רחב (תקצוב פסטיבל המחולות בכרמיאל וסיום הש"ס ברכסים), ויכולים להיות אינטרס מפלגתי צר (תקצוב מוסד ספציפי בעין הוד או בקריית ספר).

בדיחה יהודית נושנה מדברת על כך שהגוי עסוק כל היום במרדף אחרי כסף ונשים. היהודי, לעומת זאת, עסוק בחיפוש פרנסה ושידוכים

כך או כך או כך - הם כסף קואליציוני. שאגב, כבר מזמן אינו מחולק במחשכים אלא כתוב וחתום מראש ומולבש בתוך מחלצות אינסופיות של קריטריונים וסייגים, מה שלא הופך אותו לפחות בעייתי, אבל כך זה עובד. וכך זה יעבוד בכל קואליציה שתוקם. אף אחד לא מנסה אפילו להצהיר שאצלו לא יהיו דברים כאלה.

אלא מאי? כשהאופוזיציה תחלק אותם כספים בדיוק למטרותיהן של שותפותיה העתידיות - זה יהיה קיום האינטרס הציבורי וכאן זוהי מטרה סקטוריאלית, ועל כן זהו מחטף בחושך של "כסף קואליציוני".

בדיחה יהודית נושנה מדברת על כך שהגוי עסוק כל היום במרדף אחרי כסף ונשים. היהודי, לעומת זאת, עסוק בחיפוש פרנסה ושידוכים. כל בית מכיר את ההבחנה הברורה בין "האינטרס שלי" ל"אינטרס שלך". תמיד "שלי" צודק יותר. לא חס וחלילה בגלל שהוא שלי, אלא פשוט בגלל שהוא צודק וחכם, ואילו אתה/את מדברים שטויות. וגם: האינטרס שלי הוא של הבית, של המשפחה, ושלך - הוא אישי. היגיון צרוף, מה יש לדבר.

הנה תחזית מבריקה, נוצצת וייחודית: זה לא הולך להשתנות. גם בממשלת אחדות של פרחים ולבבות אדומים - כך זה יעבוד. כל שותפה תתעקש על חלקה ולא תמיד הוא יהיה הנגשת תחנות רכבת. לפעמים הוא יהיה סקטוריאלי עד כאב. נותר רק להתפלל ולקוות שהחלוקה בין אינטרסים־רחבים־מאוד לבין אינטרסים־רחבים לבין אינטרסים־צרים תהיה הוגנת.

ושהרחבים מאוד יתפסו את מרב העוגה והאחרים את מיעוטה, בהתאמה. ועד אז, אפשר קצת להוריד להבות ולא לצייר את היריב כפושע רק מפני שהוא עושה בשלמות את מה שאתם מתכננים לעשות בעוד כמה חודשים, אם רק תנצחו בבחירות ותיטלו את מושכות השלטון.