כנגד כל הסקרים: נתניהו יצליח לשחזר את הנס של בחירות 2015?

מערכת הבחירותשל 2015 היתה מהמרתקות ביותר בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית, אולי המרתקת והמפתיעה מכולן. עבור בנימין נתניהו מדובר היה בקרב הישרדות לחיים או למוות פוליטי.

>>נתניהו על סרטון "הערבים נוהרים": "מעולם לא הייתי נגד זכות הצבעה של ערבים"<<

לאחר ניצחונו הדחוק בבחירות 2013 יכול היה נתניהו להקים ממשלת ימין צרה, אבל "ברית האחים" בין יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט ליו"ר יש עתיד יאיר לפיד, שהסכימו ביניהם שילכו יחדיו לקואליציה או לאופוזיציה, לא הותירה לו כל ברירה אלא להשאיר את המפלגות החרדיות מחוץ לממשלה, וגם ציפי לבני הצטרפה לקואליציה שהורכבה ממפלגות הימין והמרכז.

בתחילת דרכה של הממשלה נראה היה שחלה התקדמות בתהליך המדיני מול הפלסטינים. בניצוחו של מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, חודש המשא ומתן בין הצדדים לתקופה של תשעה חודשים בתמורה לשחרור 104 אסירים פלסטינים.

אולם שוב הסרבנות של יו"ר הרש"פ אבו מאזן גברה על התקווה לשלום, לאחר שהאחרון השיב בשלילה להצעות התיווך מוושינגטון, ובקיץ 2014 מצאה עצמה ישראל במערכה נוספת מול חמאס במבצע צוק איתן. בעקבותיו נחלש מעמדו של נתניהו, בעיקר לטובת בנט, וסקרים הראו שהפער בין הליכוד לבית היהודי צומצם לארבעה מנדטים בלבד (20 מול 16).

עבור בנימין נתניהו זה היה קרב הישרדות לחיים או למוות פוליטי. "ברית האחים" בין בנט ללפיד אילצה אותו להשאיר את המפלגות החרדיות מחוץ לממשלה

לקראת סוף 2014 כבר היה ברור שממשלת נתניהו השלישית לא תחזיק מעמד זמן רב על רקע המחלוקות בקואליציה בנוגע לחוק "ישראל היום" שהובילו באופוזיציה, חוק מע"מ אפס שהובילה יש עתיד, וחוק הלאום שזכה לתמיכתם של נתניהו, ליברמן ובנט ולהתנגדותם של לפיד ולבני. משאיבד שליטה על הקואליציה החליט נתניהו בדצמבר לפטר את לפיד ולבני מהממשלה, לפזר את הכנסת וללכת לבחירות שנקבעו למארס 2015.

במקביל נרקם איחוד בין העבודה בראשות היו"ר החדש יצחק הרצוג, שהביס את שלי יחימוביץ' בבחירות לראשות המפלגה בסוף 2013, לבין לבני ו"התנועה", שהביא לעולם את "המחנה הציוני".

הסקרים הראשונים המחישו בבירור שמדובר בהצלחה אלקטורלית גדולה: המחנה הציוני הוביל עם 24 מנדטים לעומת 23 לליכוד. ברגע אחד חזר הצבע ללחיים של מפלגת העבודה, החיבור הפך את הרצוג בן לילה למועמד לראשות הממשלה.

קמפיין הבחירות של שתי המפלגות הגדולות הדגיש את חשיבות זהות המפלגה הגדולה בכנסת. נתניהו, שהצהיר שמפלגות השמאל ובראשן המחנה הציוני לא יישבו בממשלתו העתידית בגלל הפער האידיאולוגי, נאבק כדי "לשתות" קולות מבנט. אולם ככל שהתקרב מועד הבחירות הגדיל המחנה הציוני את הפער מהליכוד, ובסקר האחרון עמד הפער ביניהן על ארבעה מנדטים (26 מול 22).

הנתונים הראו שלהרצוג יש סיכוי להרכיב ממשלה ממפלגות גוש המרכז־שמאל בצוותא עם מפלגות מגוש הימין שלא פסלו ישיבה עימו, כגון המפלגות החרדיות, "ישראל ביתנו" בראשות אביגדור ליברמן ו"כולנו" בהובלת משה כחלון. הרצוג הבין שתנאי מרכזי לכך הוא שהמחנה הציוני תסיים כמפלגה הגדולה בפער ניכר מהליכוד, ולכן המאמץ האחרון היה "לשתות" קולות נוספים מ"יש עתיד".

אולם אף שהתחושה היתה שהמחנה הציוני מתחזק בעוד הליכוד נחלש, קרי שעידן נתניהו מגיע לסיומו - שוב התברר שלעיתים ישנו פער בין הסקרים לבין תוצאות האמת, שהעניקו לנתניהו ניצחון גדול על הרצוג ולבני, 30 מול 24 מנדטים.

לסיכום, בחירות 2015 הוכיחו שבפוליטיקה הישראלית הכל אפשרי. אף שרבים כבר הספידו אותו פוליטית, הצליח נתניהו ברגע האחרון להחזיר אליו כשמונה מנדטים של מצביעי ימין בדרך לניצחון גדול כנגד כל הסיכויים והסקרים.האם גם בבחירות 2026 יצליח נתניהו, שכרגע הסקרים חוזים לו תבוסה מוחצת, לעשות את הבלתי ייאמן? נדע בבוקר 28 באוקטובר.

ד"ר אורי ורטמן הוא מרצה ועמית מחקר באוניברסיטת דרום וויילס בבריטניה. מחבר הספר "התרסקות: מפלגת העבודה 2024-1992"