דֶּגֶל לָבָן וְדֶגֶל שָׁחֹר

בְּסֻכַּת מַצִּיל אַחַת מוֹתִירִים

אֶת הַדֶּגֶל הַלָּבָן בְּכָל עוֹנוֹת הַשָּׁנָה.

"גַּם בְּיָמִים סוֹעֲרִים הַיָּם יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְצִבְעֵנוּ",

שׁוֹאֵג הַמַּצִּיל הָרָאשִׁי לְרֵעָיו הַמִּתְבּוֹנְנִים בִּמְלַאכְתּוֹ.

"הַגַּלִּים אֵינָם מְסֻגָּלִים לְהִתְעַלֵּם מִקְּבִיעָה אֱנוֹשִׁית",

מְשִׁיבִים הָרֵעִים בְּקוֹל מִשְׁתַּתֵּק.

בְּסֻכַּת הַמַּצִּיל הַסְּמוּכָה הַדֶּגֶל הַשָּׁחֹר קָבוּעַ,

גַּם בִּהְיוֹת הַיָּם רָגוּעַ בְּכָל עֳמָקָיו.

אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַיָּם אֵינוֹ מַזְכִּיר לְעַצְמוֹ סְפִינוֹת שֶׁהִטְבִּיעַ,

אֵין הַמַּצִּיל הָרָאשִׁי מַתִּיר לְעַצְמוֹ לְהַרְפּוֹת אֶת הַצֶּבַע:

"אִם נָעֵז לְסַלֵּק אֶת הַבַּד הַכֵּהֶה מֵחַיֵּינוּ

לֹא נִהְיֶה עֲרוּכִים לִזְדוֹנוֹ שֶׁל הַכּוֹחַ".

רֵעָיו נְבוֹכִים מִדַּרְכּוֹ הַנֶּחְרֶצֶת

מַבִּיטִים בְּגוּפָם הַמַּחְלִיף אֶת צְבָעָיו.

בֵּין סֻכּוֹת הַמַּצִּילִים מִתְאָרֵךְ לוֹ הַחוֹף

מְהַרְהֵר מָה קוֹבֵעַ יוֹתֵר בְּחַיֵּי הָאָדָם:

זִכְרוֹנוֹת שֶׁגִּדְּלוּהוּ מֵאָז הֱיוֹתוֹ יֶלֶד

אוֹ חֶרְדַּת הַתִּקְוָה מֵעָתִיד שֶׁיָּבוֹא.

אִישׁ אֶחָד פּוֹרֵק לְלֹא הֶרֶף

זֵכֶר אַחֵר זֵכֶר מִכָּל מַרְאוֹתָיו,

אִישׁ אַחֵר מְתַכְנֵן עַד קָצֶה

מַעֲשִׂים שֶׁעָלָיו עוֹד יָבוֹאוּ,

רַק בּוֹדְדִים יוֹדְעִים אָז לִקְבֹּעַ:

אֵין שׁוּם הֶבְדֵּל בֵּין זוֹכֵר לִמְקַוֶּה.

בְּסֻכּוֹת הַמַּצִּילִים מִתְאָרְחִים הוֹגִים וְשַׁלִּיטִים

מַחְלִיפִים דִּגְלֵיהֶם בֵּין שְׁלַל הַצְּבָעִים,

אֵלֶּה פּוֹסְקִים לַמְּצִיאוּת אֶת נְתוּנֶיהָ

וְאֵלֶּה מוֹדִיעִים לִנְתִינֵיהֶם עַל כְּנִיעָתוֹ שֶׁל הַיָּם.