60 ימים של עצירה: מי באמת מרוויח מהחופש הגדול?

בימים אלה, תלמידי בתי הספר יוצאים לחופשת הקיץ. 60 ימים שבהם יהיו לרוב חסרי מעש. גילי היסודי ידרשו תשומת לב, ובעיקר זמן, מההורים. הגדולים יותר יבלו את זמנם מול המחשב או הטלפון, חלקם הקטן ימצאו איזו עבודה, אבל בגדול - החופש הגדול לא יועיל להם במאומה.

החופש הגדול, כמו הרבה דברים בכלכלה ובחברה בישראל, הוא שילוב של שני דברים: מסורת וכוח. עם המהפכה התעשייתית, מערכות החינוך בערים לא יכלו להתמודד עם החום בקיץ והתלמידים שוחררו לבתיהם. החום הכבד עזר להחיל סטנדרטיזציה של המערכת החינוכית, ועם הסטנדרטיזציה באו הביורוקרטיה והשאיפה לכוח.

בזכות וויליס קרייר, ממציא המזגן, כיתות הלימוד אינן הכבשנים שהן היו לפני 150 שנה, והסיבה לקיומו של החופש הגדול התייתרה. אל הוואקום הסיבתי זרמו האינטרסים, בארץ ובעולם. ארגוני המורים התנגדו ועודם מתנגדים נחרצות לביטול או לצמצום של החופש הגדול. במערכת שבה התקציבים מוגבלים, מורים מקבלים את שכרם בדמות חופשים ארוכים, שלא קיימים בשום מקצוע אחר. בישראל המצב חמור בהרבה: אמנם כמות ימי הלימודים השנתית גבוהה במיוחד בגלל שישה ימי לימוד בשבוע (בניגוד לחמישה ימי לימוד בשבוע במערב), אך חופשת הקיץ ארוכה במיוחד כתוצאה מסמיכותה לחגי תשרי.

כולם נפגעים מהמצב הזה: התלמידים, כי הזמן שלהם מבובז על חוסר מעש, רצף הלמידה שלהם נפגע והם סובלים מ"נסיגה לימודית". ההורים, בגלל עלייה בנטל הכלכלי - אובדן עצום של ימי עבודה או תשלום על קייטנות יקרות. המשק נפגע עקב ירידה בפריון ובאיכות הלימודים. אי־השוויון עולה. המורים נפגעים, כי השכר שלהם לא מגלם את הפוטנציאל החינוכי השנתי שהם יכולים להעניק. ישנם גם נזקים עקיפים: המשמעות של שישה ימי לימודים בשבוע היא שצריך שישה מורים על חמש כיתות, מה שפוגע ביכולת להקטין את כיתות הלימוד - או, לחלופין, להעלות שכר, תוך שיפור איכות המורים.

היחידים שמרוויחים מהסיטואציה הנוכחית הם ארגוני המורים, שמעדיפים שכר נמוך להרבה מורים תוך שמירה על שישה ימי עבודה ועל חופשות מרובות. אובדן תוצר של עשרות מיליארדים משרת תועלת מאוד קטנה של קבוצה קטנה.

הפתרון הוא, כמובן - לימודים ביולי, חיבור חגי תשרי לרצף אחד (בכל מקרה אין למידה אפקטיבית בין ראש השנה ליום כיפור), ומעבר לחמישה ימי לימוד. פתרון זה יוביל לכיתות פחות צפופות, לגיוס של מורים מצטיינים, להגדלת שכר המורים, להגדלת פריון העבודה והפעילות במשק, לחיסכון כספי למורים, להגדלת זמן המשפחה בזכות ימי השישי, ובעיקר - לשיפור איכות החינוך והתוצאות הלימודיות בישראל.

איך עושים את זה? צריך פוליטיקאים ומורים אמיצים. פוליטיקאים צריכים להגיד די לסחיטה של ארגוני המורים, והמורים שאכפת להם מחינוך צריכים לעזוב את ארגון המורים ואת הסתדרות המורים ולעבור לארגונים חדשים, כמו "מורים מובילים שינוי" - ארגונים שידאגו להעלות את הרמה והשכר האמיתיים, ולא רק ידברו על מעמד המורים בעודם מרחיבים את לוח החופשות.