בין טרור לבחירות: איך השתנתה ישראל בתחילת שנות ה־2000
האינתיפאדה השנייה יצרה משבר פוליטי עמוק שהוביל להתפרקות גוש המרכז־שמאל ולניצחון הגדול של אריאל שרון והליכוד בבחירות 2003 – נקודת מפנה שממשיכה להשפיע עד היום
,עודכן
0השמעה
לאחר ניצחונו הגדול על אהוד ברק בבחירות 2001, אריאל שרון הקים ממשלה רחבה שהתבססה על מפלגות גוש הימין. השותפה המרכזית בקואליציה היתה מפלגת העבודה.
איראנים משליכים אבנים על כרזה עם פניו של טראמפ בטהרן| רשתות ערביות
מצב זה הוליד מחלוקות בלתי פוסקות בתוך הממשלה על אופן הפעולה בנושא הפלסטיני. בימין דרשו לפעול בתקיפות נגד האינתיפאדה השנייה, וראו ביו"ר הרש"פ יאסר ערפאת את מי שמנצח על קמפיין הטרור הפלסטיני. מנגד, נציגי העבודה, בהובלת שר החוץ שמעון פרס ושר הביטחון בנימין בן אליעזר, גרסו שיש לנהל מלחמת חורמה מול חמאס ושאר ארגוני הטרור הפלסטינים, אך במקביל לפעול לחיזוק ערפאת והרש"פ כשותפים עתידיים לתהליך שלום ולמתן את התגובה הצבאית נגדם.
בעבודה איימו לעזוב את הממשלה כשבדצמבר, לאחר שני פיגועים בחיפה ובירושלים שבהם נרצחו 26 ישראלים, הממשלה הגדירה את הרשות הפלסטינית כישות תומכת טרור. במקביל נמשכו פיגועי טרור ברחבי הארץ, שהגיעו לשיאם במארס 2002, שבו נרצחו 133 ישראלים. לאחר הפיגוע הרצחני במלון פארק בנתניה בערב ליל הסדר, צה"ל יצא למבצע חומת מגן, שבמהלכו נפגעה תשתית הטרור הפלסטינית בשטחי יו"ש והרשות הפלסטינית פורקה (זמנית) מנשקה.
גם לאחר המבצע לא פסק הטרור הפלסטיני. ביוני 2002 נרצחו 19 ישראלים בצומת פת בירושלים, והוויכוח במערכת הפוליטית על האופן שבו יש להתמודד עם הבעיה הפלסטינית עלה מחדש. שרון והימין הציעו שצה"ל ייכנס לערים הפלסטיניות ויישאר שם עד שהטרור ייפסק, שרי העבודה גרסו שכניסה ממושכת לשטחי הרש"פ עשויה לסבך את ישראל ולכפות עליה אחריות לצרכים האזרחיים של האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים.
לאחר שבן אליעזר הוביל את העבודה ליציאה מהממשלה, בנובמבר 2002 שרון הכריז על הקדמת הבחירות לכנסת מאוקטובר לינואר 2003. אף שהציבור הישראלי חזר להצביע בפתק אחד למפלגה, הקרב על ראשות הממשלה היה בין שרון, שגבר על נתניהו בפריימריז על ראשות הליכוד, לבין יו"ר העבודה הטרי עמרם מצנע, שהביס את בן אליעזר בבחירות להנהגת העבודה. עם היבחרו, מצנע הכריז שכראש ממשלה הוא יפנה את רצועת עזה בתוך שנה, בהסכם או באופן חד־צדדי, וגם התחייב לא להצטרף לממשלת אחדות בראשות הליכוד אם יפסיד. שרון, מצידו, התנגד למשנתו המדינית של מצנע, וטען שכל נסיגה או הפרדה חד־צדדית ללא הסכם פירושה אסון גדול לישראל. בעוד שתי המפלגות הגדולות היו עסוקות בנושאים מדיניים־ביטחוניים, יו"ר שינוי טומי לפיד, שהוביל אג'נדה חילונית ונאבק בכפייה הדתית של המפלגות החרדיות, הצליח לסחוף אחריו תומכים רבים.
בשלב כלשהו נראה בסקרים שהפער מצטמצם, בעקבות היחלשות הליכוד על רקע חשדות לשחיתות הקשורים לבניו של רה"מ שרון. בתחילת ינואר 2003 הוביל הליכוד על העבודה בשישה מנדטים בלבד, 28 מול 22. אך ככל שהתקרב יום הבחירות שרון הצליח להתאושש בסקרים ולהחזיר לעצמו את התמיכה, בעוד העבודה בראשות מצנע נתפסה כמפלגה ששברה שמאלה. ואכן, המגמה נותרה בעינה: עם תום ספירת הקולות, התברר ששרון והליכוד זכו בניצחון גדול של 38 מנדטים, לעומת 19 בלבד למצנע ולעבודה. שינוי, שזכתה ב־15 מנדטים, הפכה ללשון המאזניים של המערכת הפוליטית.
לסיכום, בחירות 2003 סימלו את ניצחונו הבלתי מעורער של גוש הימין בהובלת שרון, שזכה ב־69 מנדטים, על פני גוש המרכז־שמאל, שמאז קריסת תהליך אוסלו ופרוץ האינתיפאדה השנייה חווה משבר אידיאולוגי ואלקטורלי. בחלוף יותר משני עשורים, הזרם המרכזי של החברה הישראלית לא שינה את דעתו בנוגע לפלסטינים, שב־7 באוקטובר הוכיחו סופית שאין פרטנר.
ד"ר אורי ורטמן הוא מרצה ועמית מחקר באוניברסיטת דרום וויילס בבריטניה. מחבר הספר "התרסקות: מפלגת העבודה 2024-1992"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו