ההכרה ברצח העם הארמני: צדק היסטורי - ומסר חד לארדואן

החלטת ממשלת ישראל להכיר ברצח העם הארמני בידי האימפריה העות'מאנית בשלהי קיומה היא מעשה נכון, מוסרי וערכי, ויש לשבח את שרי הממשלה על שקיבלו אותה פה אחד.ההכרה אינה רק מחווה כלפי העם הארמני, היא גם מבטאת עיקרון אוניברסלי שלפיו אסור לאפשר לשיקולים בני־חלוף למחוק את זכרם של קורבנות או לטשטש את האמת ההיסטורית.

ישראל מבקשת כבר שנים להיאבק בהכחשת השואה ובניסיונות לעוות את ההיסטוריה של העם היהודי. מאבק זה מקבל חיזוק כשישראל מפגינה עקביות מוסרית ומגנה גם פשעים היסטוריים שנעשו נגד עמים אחרים. הכרה בסבלו של הזולת לא מפחיתה כהוא זה מייחודה של השואה, אלא מחזקת את מחויבותה של ישראל לעיקרון שלפיו אסור לאפשר להכחשת זוועות היסטוריות להפוך לכלי פוליטי.

ההחלטה משדרת גם מסר חשוב בזירה הבינלאומית.ישראל נתפסת לעיתים כמדינה שמונחית אך ורק משיקולי ביטחון. דווקא משום כך, החלטה מסוג זה ממחישה כי לצד השמירה הנחושה על ביטחונה, ישראל מסוגלת לקבל גם החלטות המבוססות על ערכים, על זיכרון היסטורי ועל אחריות מוסרית. כשישראל בוחרת להכיר בטרגדיה היסטורית של עם אחר, היא לא רק עושה צדק עם קורבנות העבר - היא גם מחזקת את זהותה שלה, כמדינה השואפת לשלב בין עוצמה מדינית וביטחונית לבין מחויבות לערכים מוסריים ולזיכרון ההיסטורי.

בסופו של דבר, הכרה ברצח העם הארמני לא משנה את העבר, אך היא יכולה להשפיע על העתיד. היא מחזקת את המאבק נגד הכחשת פשעי המונים, מעודדת מחקר היסטורי חופשי ומשדרת מסר ברור כי האמת לא צריכה להיות כפופה לשיקולים פוליטיים משתנים.

ואם בעתיד עסקינן - הרי לא חסרים בעולמנו כוחות רשע שזוממים לבצע מעשי רצח עם, ורבים מאותם רשעים (המשתייכים היום באופן בלעדי למחנות האסלאמיסטיים) מכוונים שוב את חיציהם כלפי העם היהודי. ההכרה הישראלית בפשע שנעשה כלפי הארמנים בעבר מאפשרת לנו להפנות את הזרקור לעבר מתכנני הג'נוסייד של היום, בין שהם באים מקרב משטר האייתוללות באיראן ובין שמקרב החולמים לשקם את הח'ליפות הסונית. גם בלי ההכרה, נכון היה לזעוק ולהתריע מפני הכוונות הג'נוסיידיות החדשות של הקמים לכלותנו, אבל ההכרה תספק להתרעות שלנו משנה תוקף מוסרי.

אם זה צירוף מקרים ואם לאו, המשטר של ארדואן - הצאצאים הישירים של מבצעי רצח העם הארמני - מאמץ עכשיו יותר ויותר את השיח הג'נוסיידי ביחס לכל מי שנתפס בעיניו כמטרה. מעשי טבח שביצע המשטר הזה נגד הכורדים לא משאירים מקום לספק: לעושי דברו של ארדואן אין מעצורים מוסריים, כפי שלא היו לטורקים שטבחו בארמנים.

יתרה מזאת, המשטר הטורקי הנוכחי נוקט כלפי מדינת ישראל ואזרחיה תיאורים רטוריים, שבבוטות ובדה־הומניזציה שלהם מזכירים את הלשון שהניחה בזמנו את התשתית לרצח העם הארמני באימפריה העות'מאנית, ואף את זו שהכינה את הקרקע לשואה הנוראה של העם היהודי. כל הסימנים מעידים - איום ברצח עם לא נשאר רק זיכרון היסטורי.