הממשלה מינתה את יהודה אליהו למנכ"ל רשות מקרקעי ישראל. אליהו הוא אדם עם ניסיון של שנים בקידום התיישבות ובנייה בגליל, בנגב ובספר. הוא מכיר את המערכת ואת האותיות הקטנות והבלתי נגמרות בעולם המקרקעין הישראלי. יש לו הצלחות מוכחות, יושרה שאין חולקים עליה ותוכנית עבודה ברורה. יהודה הוא עובד מדינה מהסוג הנדיר, כזה שמגיע לעבוד. אבל יש נציגים שממהרים לחסום את המינוי. כמובן.
כדי להבין למה המינוי הזה מפחיד מישהו, צריך להבין מה קורה היום בגולן ובגליל. בגולן אושרו שלושה היתרי בנייה בחמש שנים. שלושה. בשנה האחרונה? אפס עגול. הילודה פחתה ביותר מ־60%.
הריסת משרדי אונר"א (ינואר, 2026) // קרדיט: רשות מקרקעי ישראל
מיישוב היסטורי אחד נגרעו שמונה מגרשים מתוך 63, בשקט, בלי הסבר. מכרז קרקעות נסגר לפני יותר משנה, ומאז אף מגרש לא הוקצה. צעירים שרוצים לבנות בית בגליל מגלים שאין איפה, ובמקביל, יישובים שתושביהם - ממגזר מסוים - לא שירתו יום אחד בצבא דווקא פורחים, עם תקציבים ותוכניות שלא חלמו עליהם.
ולתוך הביצה הזו מינתה הממשלה את אליהו. לא פקיד שיחמם כיסא, יחתום על כל מה שנותנים לו וילך הביתה ב־16:00, אלא ציוני שבודק בשבע עיניים כל מסמך ושואל שאלות קשות כשצריך. במילון המשפטי הישראלי הנוכחי, "ציוני עם ניסיון ותוכנית עבודה" שווה ערך ל"חשוד".
הטענות נגד המינוי? הוא וסמוטריץ' מכירים. הבנתם? כי הרי מעולם לא מונה בכיר שהכיר פוליטיקאי. מה פתאום. חוסר מקצועיות? האיש הוביל מדיניות התיישבות במשך שנים. בשטח, לא בסמינרים ולא בוועדות. חוסר ניסיון? עשיר יותר מרוב מי שישבו אי־פעם בכיסא הזה. חוסר הגינות? ישר כמו סרגל. הבעיה היא לא שהוא מכיר את סמוטריץ', הבעיה שהוא יצליח לעצור את מכירת הגליל והנגב.
דמיינו: מנכ"ל רמ"י שמקדם בנייה יהודית בגליל במקום לחסום אותה. שמוסיף מגרשים במקום לגרוע. שלא מקפיא כתוכנית עבודה כדי לייאש צעירים. שמיישם את החוק כפי שנחקק, ולא כפי שבג"ץ מחליט לפרש אותו בדיעבד. והכי גרוע - שעושה בדיוק את מה שהממשלה הנבחרת, זו שמיליוני אנשים הצביעו לה בקלפי, ביקשה ממנו. זה מפחיד את המערכת.
כי אם אליהו יצליח, מישהו יצטרך להסביר למה רמ"י ניהלה בגלוי במשך שנים מדיניות מופקרת ואנטי־ציונית. למה חיילי מילואים שעדיין נלחמים לא מצליחים לבנות בית ביישוב שגדלו בו. למה לא מפריע לאף אחד שהגליל, הנגב והגולן מתרוקנים מיהודים. מישהו יצטרך לתת תשובות, והמערכת שונאת לתת תשובות כמעט כמו שהיא שונאת מושגים כמו "ייהוד הגליל".
ראש שב"כ, ראש מוסד, מבקר מדינה, ועכשיו מנכ"ל רמ"י. הנוסחה הקבועה: למצוא טענת סרק, לנסח לשפה משפטית, להגיש לבית משפט שישמח מאוד לקבל. מי שאינו בתפיסת העולם הנכונה - פסול. מי שעלול לשנות - מסוכן. זאת לא שכונה פה שאנשים יכולים להתחיל לעבוד בלי לבקש רשות.
המקצועיות היא סכנה לאנשי המערכת. פקיד עייף אפשר לנהל, פקיד חרוץ עם תוכנית עבודה סדורה הוא סכנה ברורה ומיידית. ובינתיים הגליל היהודי מתפוגג, הגולן מתרוקן, הנתונים צורחים. ניסיון הסיכול הזה, שקוף כמו זכוכית ופוליטי עד העצם, צריך לקבל תשובה אחת בלבד: שיהודה יתחיל לעבוד. כבר אתמול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו