ביזת הכשרות הגדולה: כך האינטרס החרדי הצר יעלה לכולנו ביוקר

68% מהיהודים בישראל מצהירים שהם צורכים אוכל כשר. רובם יבקשו תעודת כשרות כשהם אוכלים בחוץ. השאלה שמונחת על הכף היא כמה נשלם על הכשרות ואם האוכל אכן יהיה כשר.

הרפורמה שהוביל מתן כהנא בממשלה הקודמת הפכה את שוק הכשרות ליעיל יותר תוך העסקת משגיחי הכשרות באמצעות תאגידי כשרות ייעודיים. אבל העסקנים החרדים בהובלת ש"ס מזהים הזדמנות לעוד אלפי ג'ובים למקורבים ומבקשים להפוך את המשגיחים לעובדי מדינה. התוצאה תהיה רעה לכשרות ורעה לקופה הציבורית ולמחירי המזון הגבוהים גם כך.

הלכה למעשה, רוב שוק המזון בישראל כשר. יותר מ־14 אלף עסקים מפוקחים על ידי משגיחי כשרות בעלות כוללת שמוערכת בחצי מיליארד שקלים. זאת עוד לפני שמחשבים את העלות הכפולה של הכשרות שנותנים מותגי ההשגחה הפרטיים, כמו בד"ץ העדה החרדית ואחרים. שוק הכשרות כולו מוערך בכ־5 מיליארד שקלים. מתוכם עלות מונופול הרבנות היא כ־600 מיליון שקלים. המון כסף. לאורך השנים, תחת מונופול הכשרות של הרבנות הראשית, התגלו במערך הזה עיוותים ושחיתויות רבות. הוא כיכב שוב ושוב בדוחות מבקר המדינה. על כן בשנת 2021 הוביל ח"כ מתן כהנא, אז השר לשירותי דת, רפורמה מקיפה בשוק הכשרות שהפכה את הרבנות הראשית לרגולטור של שוק הכשרות, הציעה מתן כשרות באמצעות תאגידי כשרות, והיתה צפויה להפוך את הכשרות לכשרה יותר, זולה ויעילה יותר.

עם הקמת ממשלת ימין־חרדים וכניסת ש"ס למשרד לשירותי דת, החלו לחזור לאחור הרפורמות שהובילה הממשלה הקודמת, בהן רפורמת הכשרות. כדי לא להמתין לחקיקת חוק חדש הם השעו את מימוש רפורמת הכשרות של כהנא בצו שהוארך בכל פעם מחדש, ובמקביל גיבשו חוק כשרות שהם רוצים להעביר כעת, בימיה האחרונים של הכנסת הזו.

החוק שש"ס מקדמת רע לכשרות ורע למדינה. אחת הרעות החולות של מערך הכשרות הקיים הוא המונופול המבוזר של הרבנות הראשית על הכשרות. על פי החוק, רק לרבנות מותר לתת תעודות כשרות, אבל מי שנותן את תעודות הכשרות הוא הרב המקומי שגם קובע את סטנדרט הכשרות. כך מוצאים את עצמם בעלי עסקים בפריסה ארצית וגם בעלי עסקים מקומיים נתונים לגחמותיהם ההלכתיות של הרבנים המקומיים בלי שברור מהו הסטנדרט המחייב של כשרות בכל מקום. בגלל המונופול הזה, גם כאשר יש על מוצר כשרות "מהודרת" של בד"ץ חרדי, תהיה עליה גם כשרות של הרבנות. לכפל הכשרות הזה יש מחיר כלכלי גדול.

לחוק הזה יש גם משמעות כלכלית אדירה. על פי ההצעה, המשגיחים, שכיום מועסקים בדרכים מגוונות, ועל פי הרפורמה של כהנא היו אמורים להיות מועסקים על ידי תאגידי הכשרות, יהפכו להיות עובדי המועצות הדתיות, כלומר עובדי מדינה. האוצר מעריך את העלות העודפת של העסקתם הישירה של המשגיחים במאות מיליוני שקלים. זאת מעבר לחיסכון הכלכלי שתחרות היתה אמורה להביא לשוק.

אבל הפרס הגדול של ש"ס והחרדים בחוק שהם מקדמים הוא בכלל בתחום הג'ובים. אחת הדרכים שבהן שולט הממסד החרדי בקהילה החרדית הוא באמצעות הספקת ג'ובים למקורבים. כך מתגמלים החרדים מקורבים ותומכים ומבצרים את שליטתם ב"בייס" שלהם. המימון הוא מכספי משלם המיסים, אבל המינוי לתפקיד הוא על פיהם של העסקנים. לכן הדבר הדחוף להם בימיה האחרונים של הכנסת הוא לשלוח עוד יד לבור השומן המדינתי, ולאפשר להם לנצח על עוד אלפי מינויים של משגיחים.

כמו בכל העשייה הפוליטית של החרדים, יש לנגד עיניהם אינטרס אחד: האינטרס הפוליטי והקהילתי הצר שלהם. כשרות? חיסכון ויעילות למשלם המיסים? קידוש שם שמיים במערך הכשרות? את אלו חפשו במקומות אחרים.

***

ד"ר שוקי פרידמן הוא מנכ"ל המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס.