המלחמה תתחדש - עם או בלי אמריקה

מבצע "זעם אפּי" היה לכישלון אפּי, שהפך את חיסול תעשיית הגרעין והטילים באיראן להישג זמני. מבצעי עם כלביא ושאגת הארי היו חיוניים, אך חלקיים - הסרנו בהם לשנים אחדות בלבד, כך התברר עכשיו, את חרב הגרעין והטילים, שאכן הונחה על צווארה של ישראל בשנה שעברה והשנה. חובתנו להניח הנחה מחמירה, אך סבירה, שהחרב תונח שוב.

אם נירדם בשנות הרווחה־לכאורה שהושגו במבצעים, תתאושש המפלצת האסלאמיסטית הפצועה ותחזור לסכן אותנו. היא תחדש את יכולותיה להפעיל את תוכניות האימפריה והג'נוסייד שהגדירו אותה מראשיתה. ישראל לא תוכל להשלים עם זה, ולכן המלחמה תתחדש בהכרח. מוטב לנו מוקדם ככל האפשר, לפני שתגבר הסכנה.

זה יהיה מסוג העימותים ההיסטוריים, שבסופם צד אחד מנצח והשני מובס.אירופה ועכשיו אמריקה הבהירו היטב, בזמן מבחן, שהן אינן סבורות שעליהן לחסל את המשטר המפלצתי. לדעתן הן יכולות לחיות לצידו. הן מדחיקות את האיום הקיומי ומתגברות בקלות על מה שהוא בעיניהן צרתה של ישראל בלבד.

אל לנו להתפלא - אפילו בישראל יש מי שחשבו ברוב איוולתם שישראל תוכל לחיות לצד איראן חמושה בצי של טילים הרסניים ונשק גרעיני. הם ירדו מעט ל"מדרון אחורי" לנוכח תקוות כולנו לרוצץ את ראש המפלצת. עכשיו הם יחזרו ויעלו את המלצותיהם הרות האסון. אמריקה חוזרת להאכיל את איראן בכסף (מהמפרציות, כביכול) תמורת הבטחות שלא יקוימו. היא מכירה בלגיטימיות של שאיפות האימפריה של איראן, לפי שעה בלבנון "בלבד".

היא נרתעה למול הטרור האובדני של איראן במצר הורמוז. ולא אבידות הרתיעו אותה (שהרי המצור לא גבה אבידות בנפש), אלא חשש ממיתון כלכלי. ישראל צריכה לצאת מההנחה המחמירה שארה"ב תמשיך להירתע ממיתון - עלינו להביא בחשבון את האפשרות הסבירה שאירופה ואמריקה התנוונו ואיבדו את אומץ ליבן. לכן ישראל צריכה להיערך להתמודד לבדה עם איום קיומי מאיראן.

חלפו הימים שראשי המדינאים והקצינים התנחמו בטענה שאיראן אינה רק בעייתנו אלא היא בעיית "העולם" או "המערב". על זה המערב הוא המחליט, ולא אנחנו. נכון, קשה להתמודד לבדנו עם האתגר האיראני: לייצר ולפתח בעצמנו את מה שנדרש להגנה מטילים ולהתקפה על תעשיית גרעין וטילים שהוטמנה בתת־קרקע. אבל העניין אינו מסור לבחירתנו. אין לנו ברירה, וכנראה אף נעמוד בעימות עם ממשל טראמפ.

בלבנון מצוי המבחן המיידי (אך לא היחיד) בעימות, שהרי האמריקנים התחייבו בשמנו לאיפוק מסוכן ואולי אף לנסיגות מול צבא הטרור של איראן בלבנון.

רה"מ נתניהו ושר הביטחון כ"ץ הודיעו שהגליל לא יופקר לחיזבאללה, ושצה"ל לא יירד מהרכסים השולטים בדרום לבנון. הם ייבחנו על זה בזמן הקרוב. אבל מה עמדת האופוזיציה? לאיזנקוט, לבנט ולגולן אין זכות לשתוק בעניין. ומאחר שהם כנראה ייאלצו להקים ממשלה יחד עם עבאס מרע"מ, גם הוא נדרש למסור לציבור את עמדתו על המלחמה בחיזבאללה.

חשבנו שהבחירות הבאות ייסובו על משבר הדמוקרטיה, על 7 באוקטובר ועל ניהול המלחמה בשלוש שנותיה. עכשיו נראה שהמשך המלחמה שבפתח יאפיל על שלושת אלה. לפיכך, מפלגות הממשלה וראשיהן, וראשי האופוזיציה המבקשים להחליף אותם, חייבים להבהיר את עמדתם בסוגיה העתידית של איראן.

השאלה לראשי האופוזיציה דחופה במיוחד. הם השתדלו מאוד שעסקת חטופים תעצור את המלחמה הרבה לפני שני המבצעים באיראן. אם היינו מאמצים את עמדתם, סביר שהאיום האיראני היה מתממש כשהנגב המערבי והגליל העליון חרבים. לכן חובתם, וחובת בעל בריתם עבאס, לבאר לבוחרים כיצד הם מתכננים להתמודד עם הענן השחור האיראני.

פרופ' אבי בראלי הוא היסטוריון באוניברסיטת בן־גוריון