ההיסטוריה סגרה בשבוע שעבר מעגל קטן - וחזרה אל בנימין נתניהו כבומרנג. ב־3 במארס 2015 התייצב ראש הממשלה בקונגרס ונשא נאום התרעה חריף נגד הסכם הגרעין, שעליו עמל הממשל של ברק אובמה. עוד לפני הנאום אמר נתניהו כי "המעצמות ואיראן שועטות להסכם שיאפשר לאיראן להתחמש בנשק גרעיני שיאיים על קיומה של מדינת ישראל", ונימק בכך את הדחיפות שבנסיעה.
אלא שבבית המחוקקים של הידידה הגדולה ביותר התייצב נתניהו באופן חסר תקדים וחזיתי גם נגד נשיאה. אובמה, סגנו דאז ביידן וחלק מהמחוקקים הדמוקרטים החרימו את האירוע, שנולד בחטא דיפלומטי, ומאחורי נתניהו מחאו לו כפיים ג'ון ביינר ואורין האץ' הרפובליקנים - מחזה שחיזק, ולמעשה מסמר, את ההחלטה של ראש ממשלת ישראל לבחור צד בפוליטיקה האמריקנית - גם תקדים כשלעצמו.
נתניהו: "כל עוד אני ראש ממשלה - נישאר ברצועת הביטחון בלבנון" // צילום: רועי אברהם
לימים נתניהו יצטרף לתמיכה בטראמפ, הלה יגמול לו, והיחסים בין ישראל לארה"ב ייעשו באופן גובר והולך ליחסים בין שני האישים האלה - לא במקום, אבל כן במידה ניכרת על חשבון קשרים בין המחוקקים והממסדים.
במקביל, ובמידה גוברת, גם התהליכים הפנימיים בארה"ב ובישראל העניקו לראשי הזרוע המבצעת יותר כוח וצמצמו את האופוזיציה למהלכים, והנה הגענו ל־2026. היחסים בין ירושלים לוושינגטון התהפכו, והאירוניה? היא נהנית מכל רגע.
טראמפ, נשיא ארה"ב הרפובליקני, משתלח באותו ראש ממשלת ישראל השכם והערב, וביום חמישי הצטרף אליו גם ג'יי.די. ואנס, שלא רק אמר כי הוא "מצפה מישראל לא להתפרע בלבנון", ואיים במרומז באמברגו נשק, אלא גם הזכיר שאי אפשר לפתור כל דבר באמצעות פתיחת מלחמות, או אפילו לחשוב שהדבר אפשרי.
(בכך ואנס צודק לגמרי: ישראל תחת נתניהו איבדה כל גמישות דיפלומטית, ודומה ששכחה כי ליהודים ניתן לא רק כוח אלא גם - כך טוענת ההיסטוריה - מוח ויכולת לגלות תחכום, גמישות ולהגיע להסדרים).
"טראמפ הוא היחיד שבעדכם", הזהיר ואנס מפני השתלחויות בבוס שלו.
איפה "הדחיפות" שהביאה את נתניהו לנאום בקונגרס ב־2015? היום הוא בקושי פוצה פה כדי לא להקצין עוד יותר את המתח עם ה־47, אחרי הכישלון האסטרטגי המהדהד של שניהם מול המשטר האיראני, שגם נעשה קיצוני יותר, גם קיבל שליטה על הורמוז וגם מחזיק כעת במוטיבציה ובהצדקה (מבחינתו) להגיע לפצצה.
אבל הסיפור גדול מהשתלחותו של סגן הנשיא: ישראל באמת מבודדת, אפילו בתוך ארה"ב, ובתוך ארה"ב - אפילו בתוך המפלגה הרפובליקנית. נשארנו פחות או יותר עם מצבי הרוח של דונלד, צור ישראל וגואלו, שמשבח את ההנהגה האיראנית - וחותם על מזכר הבנות נורא עם איראן.
עוד נתגעגע ל־JCPOA, שעליו עמלו ממשל אובמה והאירופאים, ונתניהו וטראמפ השמיצו - והרסו.
הבומרנג, שבלי משים השתגר ברגע ההיבריס של נתניהו בקונגרס במארס 2015, חזר אליו בגדול ביוני 2026. טראמפ, שתמיד היה משענת קנה רצוץ, מתגלה במערומיו, ונתניהו אוכל - על חשבוננו - את התבשיל שהקדיח.
העיקר שהאנגלית שלו נשארה באותה הרמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו