"כתב כניעה עטוף כהישג": ההסכם סולל את הדרך לרייך האיראני

ההיסטוריה, כך אומרים, אינה חוזרת על עצמה, אך היא בהחלט מתחרזת. בשנת 1919, באולם המראות המפואר שבארמון ורסאי, נחתם הסכם שנועד להביא "שלום לדורות", אך בפועל זרע את זרעי הפורענות של מלחמת העולם השנייה. בשנת 2026 דונלד טראמפ, תחת המעטפת המפתה של "עסקה היסטורית" ורצון עז לנתק את ארה"ב מהמזרח התיכון המדמם, חתם על מה שייזכר בספרי ההיסטוריה כ"הסכם ורסאי של המאה ה־21". התוצאה תהיה זהה, והמחיר, למרבה הצער, יהיה דם רב.

ההשוואה בין הסכם ורסאי 1919 להסכם ורסאי 2026 אינה מוגזמת כלל ועיקר. ב־1919 המעצמות יצרו מצב שבו גרמניה הושפלה כלכלית, אך נותרה עם פוטנציאל תעשייתי עצום ואידיאולוגיה נקמנית יוקדת. ב־2026 טראמפ עושה את הטעות ההפוכה בביצוע, אך הזהה בתוצאה הסופית: הוא מעניק למשטר האייתוללות את המשאבים הכלכליים ואת הלגיטימציה המדינית לשקם את עצמם, בדיוק כפי שהסדרי הפיצויים וההלוואות של שנות ה־20 אפשרו לגרמניה להתחמש מחדש מתחת לאפו של העולם.

הבה נבחן את סעיפי ההסכם החדש ונבין מדוע הם מהווים השפלה אסטרטגית לאמריקה ובנייה של "איראן נאצית". ראשית, הסרת הסנקציות הגורפת והזרמת המזומנים. הסכם 2026 מדבר על שחרור מיידי של מאות מיליארדי דולרים שהוקפאו. בדיוק כפי שכספי הסיוע האמריקני לגרמניה בשנות ה־20 הופנו, בסופו של דבר, לבניית המכונה הצבאית הנאצית, כך הכסף הזה לא ילך לבניית בתי חולים בטהרן. הוא יזרום ישירות לקופות משמרות המהפכה, לדיוק טילים בליסטיים ולמימון שלוחות הטרור בעולם. זוהי השפלה אמריקנית צורבת: המעצמה הגדולה בתבל מממנת במו ידיה את הגורם שנשבע להשמידה.

שנית, הכרה מפורשת בזכות להעשרה גרעינית "לצרכים אזרחיים" ללא פיקוח הדוק באמת. זהו סעיף ה"אנשלוס" של ההסכם הנוכחי. ב־1919 הגבילו את צבא גרמניה, אך השאירו לו פרצות; ב־2026 טראמפ משאיר לאיראן את התשתית הגרעינית חיה, בועטת ומסוכנת. המשמעות היא שאיראן הופכת למדינת סף גרעינית באישור אמריקני רשמי. זוהי כניעה מוחלטת לטרור גרעיני, המציגה את ארה"ב כמי שמוכנה למכור את ביטחון בעלות בריתה עבור שקט תעשייתי קצר מועד ומטעה.

שלישית, ההתעלמות המופגנת מתוכנית הטילים ומההתפשטות האזורית. הסכם ורסאי 2026 מתמקד ב"נייר" הגרעיני ומתעלם מהמציאות בשטח. איראן הנאצית, בדיוק כמו גרמניה של שנות ה־30, שואפת למרחב מחיה פוליטי ודתי. ויתור על דרישות לפירוק הפרוקסיז הוא הפקרה של המזרח התיכון כולו לציפורני הקיצוניות. עבור האמריקנים, זוהי הכרזה על פשיטת רגל מוסרית ואסטרטגית - נסיגה ממעמד השוטר העולמי והפיכה לצופה פאסיבי בעוד המפלצת גדלה ותופחת.

מדוע זו השפלה? כי טראמפ, שהבטיח "אמריקה תחילה" ו"עסקאות חזקות", נכנע לאסטרטגיית ההתשה האיראנית. הוא מוכר לעולם אשליה של שלום, בזמן שהוא מאפשר למשטר אידיאולוגי־רדיקלי, שחורט על דגלו את השמדת ישראל והמערב, להתחזק בצורה חסרת תקדים.

הסכם ורסאי 1919 יצר את התנאים לעליית היטלר - מנהיג שהשתמש בדמוקרטיה ובהסכמים בינלאומיים כדי לבנות מכונת מלחמה. הסכם ורסאי 2026 ירים את "איראן הנאצית".

משטר האייתוללות, חמוש בכסף חדש, בלגיטימציה בינלאומית וביכולת גרעינית מוכחת, לא יהפוך למתון. הוא יהפוך למסוכן יותר ויהיה חדור מטרה להשליט את חזונו האפוקליפטי בכל מחיר.

ההסכם הזה הוא כתב כניעה אמריקני עטוף בצלופן של ניצחון דיפלומטי. טראמפ אולי יקבל כותרות חגיגיות על "מניעת מלחמה", אולם בפועל הוא רק דחה אותה. ההיסטוריה תתייחס לחתומים על הסכם זה כפי שהיא מתייחסת לצ'מברליין - מי שחשב שניתן להשביע את המפלצת רק כדי לגלות שהמפלצת הפכה רעבה יותר.

ד"ר ניסים כץ הוא מומחה לתקשורת ופוליטיקה