מנסור עבאס שוב מתמרן בין הטיפות - וזה מעלה שאלות לגביו

כישלון המגעים לרשימה ערבית משותפת מחדד את המחלוקת בין רע"ם לבין שאר המפלגות הערביות סביב שאלת שיתוף הפעולה עם הממשלה הבאה.

השבועות האחרונים חשפו פעם נוספת את הפער שבין ההצהרות הציבוריות של יו"ר רע"ם, ח"כ מנסור עבאס, לבין התנהלותו בחדרי המשא ומתן. בעוד חלקים בציבור הערבי מייחלים לאיחוד פוליטי רחב ולכוח משותף שיוכל להשפיע ולייצג את האינטרסים של המיעוט הערבי בישראל, עבאס בחר בדרך אחרת. לטענת מבקריו, הוא הציב תנאים שהפכו את האחדות לכמעט בלתי אפשרית, מה שמעלה שאלות לגבי סדר העדיפויות הפוליטי שלו – האם מטרתו היא אחדות, או שמא שמירה על מרחב התמרון הפוליטי שלו מול מחנה המרכז־שמאל.

בתחילת הדרך נדמה היה שהמגעים מתקדמים בכיוון חיובי. המפלגות חד"ש, בל"ד ותע"ל גילו גמישות והסכימו לרשימה טכנית בהתאם לתנאים שהציבה רע"ם, תוך ניסיון לגשר על מחלוקות אידיאולוגיות משמעותיות בשם הרצון להציג חזית פוליטית מאוחדת.

אלא שלטענת הגורמים המעורבים במגעים, עבאס דרש התחייבויות פוליטיות מרחיקות לכת, ולא הסתפק בשותפות אלקטורלית בלבד. לדבריהם, הוא ביקש להבטיח לעצמו חופש פעולה במשא ומתן מול הממשלה שתקום לאחר הבחירות, תוך הגבלת יכולתן של השותפות העתידיות לפעול להפלתה אם יבחר להצטרף אליה. מבחינת מבקריו, משמעות המהלך היא ניסיון לאפשר לרע"ם להיכנס לקואליציה, בעוד יתר המפלגות הערביות יידרשו לתמוך בה מבחוץ או לפחות להימנע מצעדים שיערערו את יציבותה.

עבור חד"ש, בל"ד ותע"ל, מדובר היה בדרישה בלתי מקובלת. לטענתן, אם מדובר ברשימה טכנית שתפקידה להסתיים לאחר הבחירות, אין הצדקה לכלול בה התחייבויות פוליטיות ארוכות טווח הנוגעות להתנהלות בכנסת הבאה.

בתגובה לכישלון המגעים הודיעו חד"ש, תע"ל ובל"ד על הקמת רשימה משותפת ללא רע"ם, תוך שהבהירו כי הדלת נותרת פתוחה להצטרפות עתידית על בסיס ההבנות המקוריות. מאז, רע"ם מאותתת כי אינה ממהרת לשוב לשולחן המשא ומתן, ואף הודיעה כי אינה מעוניינת לקיים מגעים משמעותיים כל עוד הכנסת לא התפזרה סופית ולא נקבע מועד לבחירות.

גם עמדה זו מעוררת ביקורת בקרב גורמים פוליטיים בחברה הערבית. לדבריהם, אם האחדות היא יעד מרכזי, היה מצופה מכל הצדדים להמשיך במאמצים לגיבוש הסכמות כבר כעת, במטרה להגדיל את שיעורי ההצבעה ולחזק את הייצוג הערבי בכנסת.

בסופו של דבר, המחלוקת אינה רק טכנית אלא משקפת שתי תפיסות פוליטיות שונות. האחת רואה באחדות הערבית יעד אסטרטגי מרכזי, ואילו השנייה מעניקה משקל רב יותר לאפשרות של השפעה ישירה על מוקדי קבלת ההחלטות באמצעות שיתוף פעולה קואליציוני. מבקריו של עבאס סבורים כי הוא בחר באפשרות השנייה, גם במחיר של פיצול הכוחות הפוליטיים בחברה הערבית.

הוויכוח סביב כישלון האחדות צפוי להמשיך ללוות את המערכת הפוליטית הערבית בחודשים הקרובים, ככל שתתבהר תמונת הבחירות הבאה והאפשרויות להרכבת קואליציה עתידית.