כך נולדה העליונות האווירית

כאשר שמעתי את הדיווחים המדהימים על תקיפות חיל האוויר באיראן, 1,500 ק"מ מבסיס הבית, על השגת עליונות אווירית מוחלטת בשמי מדינת אויב ענקית, על השמדת הטילים הבליסטיים ומשגריהם, השמדת תשתיות הייצור ועוד, קודם כל הודיתי לקב"ה על שזיכה אותנו בצוותי אוויר גיבורים ומוכשרים, בצוותי קרקע מסורים ובמערך שליטה ובקרה.

ואז, שקוע בהרהורים, נזכרתי ביום שישי 5 ביוני 1981. יצאנו לסוף שבוע ארוך מבסיס חיל האוויר בחצרים שבו שכנה הטייסת שבה שירתי. יום ראשון היה ערב שבועות ויום שני חג השבועות ולכן היינו אמורים לחזור רק ביום שלישי. הגעתי לבנימינה לבית הוריי יחד עם אשתי הטרייה, כאמור קיווינו לחופשה נעימה וארוכה מהמקובל. אבל כבר בשישי אחה"צ "בקריאה שקטה", כלומר בשיחת טלפון, קיבלתי הוראה לחזור לבסיס. בטייסת התבשרנו כי התקבלה פקודת הפעלה למבצע "אופרה" - תקיפת הכור הגרעיני אוסיראק בעיראק.

חודשים אחדים קודם כשנחשפתי למבצע, חשבתי שמישהו במטה חיל האוויר יצא מדעתו או התבלבל. היעד והמסלול נראו לי מטורפים. מהטייסת שלנו, טייסת שליטה ובקרה, השתתפו שני מטוסים שהיו אמורים לספק גילוי מוקדם, לסייע ביירוט ואם חלילה יש צורך גם להכווין את כוחות החיפוש וההצלה.

המבצע היה הוצאה לפועל של החלטת הממשלה להשמיד את פוטנציאל הגרעין של עיראק.

כראש ממשלה, מנחם בגין קבע שני מסמרות יסוד: האחד - כאשר אויב של העם היהודי אומר שהוא מתכוון להשמיד אותו, האמן לו. בגין, בן לדור שחווה את השואה ועם תודעה היסטורית עמוקה, ידע שאסור להתעלם מהאיום. וקביעתו השנייה היתה - שאנחנו לא ניתן לאויב של העם היהודי להצטייד בנשק להשמדה המונית. גם קביעה זו נבעה מהניסיון שעבר העם היהודי בדור ההוא ומתוך מחויבות לנצח ישראל.

לאחר שנכשל הערוץ הדיפלומטי, בעיקר מול צרפת ספקית הכור, וגם פעולות נוספות לפגיעה ולעיכוב של תהליך יצירת המאגר הגרעיני בעיראק לא נשאו פרי, הגיע בגין להחלטה שעלינו לצאת למבצע צבאי. לא היתה זו החלטה פשוטה או מובנת מאליה. ראש המוסד הביע התנגדות, סגנו תמך בהתלהבות. ראש אמ"ן התנגד וסגנו תמך. חשיבות רבה היתה לתמיכה החד־משמעית ולאמונה בהיתכנות הפעולה של הרמטכ"ל רפאל איתן ומפקד חיל האוויר דוד עברי.

בגין זימן לישיבת הממשלה גם את התומכים וגם את המתנגדים כדי שיספקו לשרים את מגוון הנימוקים. לבגין היה רוב בממשלה, אך הוא שאף לקונצנזוס והשקיע מאמץ בשכנוע השרים המסתייגים. לאחר קבלת ההחלטה ולאחר שתי דחיות יצאה המשימה לדרכה. שתי רביעיות של מטוסי תקיפה, מטוסי הגנה אווירית וכוחות תומכים יצאו לאוויר. היתה זו משימה מורכבת. על גבול (ואולי מעבר לו) טווח הדלק של המטוס, האמריקנים לא האמינו שהטיסה בוצעה ללא תדלוק באוויר, שבאותה תקופה טרם היה בידינו.

היתה זו גם הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה הותקף מתקן גרעיני. לכל מי שהיה חלק בתקיפה היתה תחושה של מעורבות בהיסטוריה. אבל אני זוכר אותה גם כי היא "דפקה" לנו את חופשת סוף השבוע.

הרצי מקוב הוא יו״ר הוועד המנהל במרכז מורשת בגין