איום רבני ישיבות הסדר שלא ישלחו את תלמידיהם לשריון, עקב שירות מעורב, עודד דיון ציבורי. לא רק על נושא שילוב נשים, מבורך, בתפקידי לוחמה, אלא גם על שירות צבאי מקוצר של תלמידי ישיבות ההסדר.
מבט היסטורי מלמד כי מודל ההסדר לא צמח בחלל ריק. הוא ממשיך, במובנים רבים, מסורת ישראלית ותיקה של שילוב בין משימה לאומית, התיישבות וחינוך לבין שירות צבאי. מסורת זו זוהתה בעבר במיוחד עם הנח"ל.
הנח"ל, ראשי תיבות של "נוער חלוצי לוחם", הוקם ב־1948, באישור דוד בן־גוריון, מתוך תפיסה שההגנה על המדינה אינה מסתכמת בנשיאת נשק. חיילי הנח"ל שילבו שירות צבאי עם הקמת יישובים, עבודה חקלאית וחינוך לערכים. הרעיון היה ליצור אזרח־לוחם, שרואה את עצמו שותף לבניין החברה והמדינה לא פחות מאשר להגנתה. אותם לוחמים שירתו והתיישבו. הם גם נלחמו וגם סללו כבישים. גם עברו הכשרה צבאית וגם עסקו בחקלאות.
ישיבות ההסדר החלו להתפתח בשנות ה־50 וה־60, מתוך ניסיון לשלב עולמות ולא להפריד ביניהם. לאור הגידול הדמוגרפי המבורך בציבור הדתי־לאומי, ששלחו את בניהם ללמוד בישיבות, נוצר צורך למצוא עבורם מסגרות שמחד יקדישו שעות ללימוד בישיבות, ומאידך ישרתו בצבא. בעיני מייסדי המפעל, לא היה מדובר בוויתור על השירות, אלא ביצירת מודל ייחודי המשלב מחויבות דתית לצד השתתפות במאמץ הביטחוני.
לכאורה נראה שמדובר בשני עולמות שונים. הנח"ל צמח מתוך התנועה הקיבוצית, תנועות הנוער והציונות הסוציאליסטית, ואילו ישיבות ההסדר מזוהות עם הציונות הדתית החרד"לית. אולם, ניתן למצוא קווי דמיון. שני המודלים ביקשו ליצור אליטה ערכית המחנכת לאחריות ציבורית. שניהם ראו בשירות הצבאי חלק ממכלול רחב של שליחות, תוך הדגשת תרומת היחיד למדינה, מתוך אידיאולוגיה ולא רק מתוך חובה חוקית.
ההתיישבות מהווה קו דמיון נוסף. רבים מבוגרי הנח"ל היו ממקימי יישובים וקיבוצים ברחבי הארץ, בדגש על הקמתם על גבולות המדינה. אחד מהם אף נקרא "נחל עוז", שהחל ב־1951 כהיאחזות נחל 2.5 ק"מ מהעיר עזה. בדומה לכך, חלק ניכר מבוגרי ישיבות ההסדר השתלבו במשך השנים בהקמת יישובים, ברובם מעבר לקו הירוק.
כמובן, קיימים גם הבדלים מהותיים. הנח"ל שם דגש על חלוציות קולקטיבית ועל בניין החברה באמצעות מסגרות משותפות, בעוד מפעל ההסדר מושתת על עולם התורה ועל תפיסה דתית של שליחות. נוסף על כך, מודל השירות בהסדר היה ועודנו נתון לוויכוח ציבורי בשל אורכו השונה משירות החובה המלא של רוב החיילים.
הנח"ל, כמעט חדל להיות תנועת התיישבות ומתרכז יותר בחינוך ובעידוד צעירים לצאת לשנת שרות. לעומתו, ישיבות ההסדר רק הולכות וגדלות, וכיום יש בהן כ־12 אלף תלמידים. למרות זאת, קשה להתעלם מהדמיון הרעיוני. הנח"ל וישיבות ההסדר צמחו מתוך שאיפה דומה של תרומה ושליחות. שניהם מבטאים ניסיון ישראלי מקורי להתמודד עם שאלה מרכזית: כיצד משלבים בין מחויבות לביטחון, לבין חינוך, התיישבות ואמונה, מבלי לוותר על אף אחד מהם.
בתוך הדיון הזה אסור לתת יד לפגיעה בשירות נשים בצה"ל, גם לא למען ישיבות ההסדר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו