היכולת של כנסת ישראל לממש את תפקידה כמבקרת הרשות המבצעת תלויה באמון בין הרשויות. מתן הגנה לח"כ טלי גוטליב מפני העמדה לדין על עבירה פלילית שנעברה בכוונה תחילה ומתוך מודעות לאיסור הפלילי תרסק את האמון החיוני הזה. לצד זאת היא תביא לשפל חמור עוד יותר את אמון הציבור בכנסת, שגם ככה כבר נמוך מים המלח.
עם כל הכבוד לשיקול הפוליטי, הקואליציה בהנהגת מפלגת השלטון שמובילה אותה חייבת להתעשת ולשים לנגד עיניה את האינטרס הציבורי ולא את הפריימריז או את ההזדמנות לתקוע עוד אצבע בעין למערכת המשפט.
צעקות בוועדה לקביעת חסינות בפני דין פלילי של טלי גוטליב// אתר הכנסת
לכנסת שני תפקידים: חקיקה וביקורת על הרשות המבצעת - הממשלה. כנסת ישראל, המוסד שמייצג את העם בישראל, חלשה. הממשלה רומסת אותה השכם והערב וכופה עליה במקרים רבים מדיניות וחקיקה. גם בהיבט של יכולתה לבקר את הממשלה היא כושלת למדי. לא פעם, בהנחיית הדרג המיניסטריאלי, ומסיבות אחרות, הממשלה "לא סופרת" את הכנסת ולא מתייצבת לדיוני הוועדות שאליהן היא נקראת. חלק מחוסר הנכונות של הממשלה לעבוד עם הכנסת נובע מחוסר אמון ביכולתם של חברי הכנסת לגלות אחריות כאשר מדובר במידע רגיש.
פרשיית גוטליב עלולה להיות עוד מפולת בוץ שתקבור תחתיה את שאריות יכולתה של הכנסת לתפקד. בקצרה, גוטליב עברה ביודעין עבירה פלילית לפי חוק השב"כ וחשפה את שמו של עובד השירות - עבירה שהעונש עליה הוא שלוש שנות מאסר. גם לאחר שהתבקשה להסיר את הפרסום מחשבונותיה ברשתות החברתיות היא סירבה לכך. לאורך כל ההליך הפלילי שהתנהל בגלל העבירה שביצעה היא החרימה את גופי האכיפה. רק לאחר שהוגש נגדה כתב אישום היא פנתה לכנסת כדי שזו תעניק לה חסינות.
חסינות היא מוסד משפטי שתכליתו לאפשר לח"כים לפעול ולממש את שליחותם, בלי שילווה אותם חשש מתמיד מפני האפשרות שיעברו עבירה פלילית. החוק קובע כי היא תוענק כאשר ח"כ ביצע עבירה "במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו", או כשלא ייפגע האינטרס הציבורי. כבר לפני כשלושה עשורים קבע בית המשפט כי חסינות תינתן רק כאשר העבירה שאותה ביצע חבר הכנסת נעשתה בלהט הרגע, ותוך כדי ביצוע פעולה מותרת. כך, למשל, כאשר נתניהו, אז יו"ר האופוזיציה, חשף מסמך סודי בלהט נאום מעל דוכן הכנסת, הוענקה לו חסינות מפני העמדה לדין.
המקרה של גוטליב שונה בעליל. מתוך שליחות שנטלה על עצמה לחשוף "בגידה" של גופי הביטחון במדינה טרם 7 באוקטובר, היא יצאה למסע צלב שבמסגרתו רמסה את החוק ברגל גסה. לא רק שהעבירה אשר אותה ביצעה לא נעשתה "בלהט הרגע", אלא שהיא עברה עליה שוב ושוב. זאת תוך טענה שאין לה כל יסוד משפטי, כי החסינות תגן עליה מפני העמדה לדין.
בכל תולדות הכנסת לא היה ולו חבר כנסת אחד שנהג בדרך הזו. גם במקרים המועטים שבהם הכנסת העניקה חסינות, מדובר היה בפעולות בודדות שהתבררו כפליליות, כמו במקרים של נתניהו, הנגבי וגורלובסקי, או כאלו שהאופי הפלילי שלהן התגלה לאחר מעשה, כמו במקרה של חיים כץ. מתן חסינות לחברי כנסת במקרים שבהם בחרו לרמוס את הדין הפלילי בשם שליחות, אמיתית או מדומיינת, תביא את הח"כים להתחרות, לא רק בביטויים חריפים אלא גם בביצוע עבירות פליליות כדי להוכיח כמה הם מסורים לבוחרים ומצפצפים על שלטון החוק.
במצב דברים כזה הסיכוי שגופי המדינה יחלקו על הכנסת מידע רגיש או סודי, כדי לאפשר לה לפקח עליהם, ישאף לאפס. ובצדק. שלטון מביא עימו אחריות. ולהיות מפלגת שלטון משמעו לגלות ולו מידה של ממלכתיות ונכונות להעדיף את טובת המדינה על המפלגה או הח"כ הבודד. זאת, גם אם "הבייס" רוצה להשפיל את היועמ"שית ואת גופי האכיפה.
ד"ר שוקי פרידמן הוא מנכ"ל JPPI, המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו