הציבור עייף ממשיחיות: הממשלה הבאה צריכה לעסוק "בחיים עצמם"

מדינת ישראל נמצאת באחת מנקודות המשבר המאתגרות ביותר בתולדותיה, אך נדמה שהמשבר אינו צבאי או כלכלי, אלא תפיסתי. במשך עשורים הפוליטיקה הישראלית נחטפה על ידי שתי תפיסות עולם מנוגדות לכאורה, אך דומות להפליא במהותן: המשיחיות.

לא מדובר רק במשיחיות דתית, אלא במשיחיות פוליטית ואידיאולוגית שפשתה הן בימין והן בשמאל, והעדיפה חזונות אוטופיים על פני ניהול מפוכח של המציאות המורכבת. הממשלה הבאה של ישראל חייבת להיות ממשלה של פיקחון - כזו שתניח בצד את חלומות הקיצון ותתמקד בקיים.

המשיחיות של השמאל הישראלי התבטאה במשך שנים ב"דת השלום". זוהי אמונה יוקדת, כמעט דתית, שפתרון הסכסוך נמצא במרחק של חתימה אחת, ועידה בינלאומית נוספת או ויתור טריטוריאלי כירורגי. זו משיחיות חילונית שמתעלמת בעקביות מהמציאות המרה במזרח התיכון, מהקצנת הרחוב הפלסטיני ומהעובדה שהצד השני אינו שותף לאותו חזון ליברלי.

האמונה שניתן להנדס "מזרח תיכון חדש" באמצעות ניירות וטקסים על מדשאות, מבלי להכיר בעומק השנאה והאידיאולוגיה הדתית של היריב, התנפצה לרסיסים ב־7 באוקטובר. הממשלה הבאה חייבת להשתחרר מהמשאלה המשיחית הזו. עליה להבין ששלום אינו "פתרון" מיידי שניתן לקנות בנסיגות, אלא תהליך היסטורי ארוך שאולי כלל לא יתרחש בדורנו.

מנגד, המשיחיות של הימין הישראלי אינה פחות מסוכנת. היא מתבטאת בשאיפה לסיפוח זוחל או מלא של מיליוני פלסטינים, בביטול מוחלט של הדיפלומטיה הבינלאומית ובאמונה שניתן לנהל את הסכסוך לנצח באמצעות כוח בלבד, ללא אופק מדיני כלשהו. זוהי משיחיות שנשענת על התפיסה ש"העולם כולו נגדנו", ולכן אין טעם להתחשב באינטרסים של בעלות בריתנו, או על האמונה שנס אלוהי יפתור את הבעיה הדמוגרפית.

תיאוריות הסיפוח וההתיישבות בכל מחיר מתעלמות מהמחיר הכלכלי, המדיני והביטחוני הכבד שישראל משלמת על בידוד גובר. ימין משיחי שמונע מאידיאולוגיה של "הכל או כלום" מוביל את ישראל למדינה דו־לאומית שתאבד את זהותה היהודית או הדמוקרטית.

הממשלה הבאה צריכה להיות ממשלה של ניהול המציאות, ולא של גאולת הארץ או גאולת השלום. עליה להחזיר לשולחן מושג שנשחק: פרגמטיזם. במקום לעסוק בשאלה אם נספח מחר או אם נחתום על הסכם קבע מחרתיים, על המנהיגות הבאה להתמקד בשלושה צירים ריאליסטיים: ביטחון קשיח ובלתי מתפשר, ביצור הבריתות האסטרטגיות (ובראשן ארה"ב ואירופה המערבית) ושיקום החברה הישראלית מבפנים.

עלינו להודות ביושר: הסכסוך הפלסטיני אינו ניתן לפתרון במונחים של "זבנג וגמרנו". הוא דורש ניהול חכם, צמצום החיכוך והרתעה עוצמתית, תוך שמירה על האינטרסים הבינלאומיים של ישראל. ממשלה לא־משיחית תדע להגיד לציבור את האמת הכואבת - שאין פתרון קסם מעבר לפינה. היא לא תמכור אשליות על שלום עכשיו, ולא תבטיח ריבונות עכשיו. היא תעבוד בשביל החיים עצמם: הורדת יוקר המחיה, שיקום מערכת החינוך וחיזוק הצבא לקראת האתגרים הבאים.

הציבור הישראלי עייף מהבטחות על גאולה. הוא כמה לנורמליות, למינהל תקין ולמנהיגות שרואה את המציאות כפי שהיא, ולא כפי שהיתה רוצה שהיא תהיה בספרי ההיסטוריה או בכתבי הקודש.

המשיחיות, משני צידי המתרס, הפכה למשקולת על צווארה של המדינה. הגמילה ממנה תהיה כואבת, שכן היא דורשת ויתור על חלומות גדולים, אך היא הכרחית כדי להבטיח את קיומנו כאן. הממשלה הבאה חייבת להיות המבוגר האחראי שיודע להבחין בין חזון לבין הזיה, בין שאיפות לבין יכולות. רק כך, מתוך הכרה במגבלות הכוח ובמגבלות השלום, נוכל להתחיל לבנות כאן עתיד יציב, מוסרי ובטוח באמת.

ד"ר ניסים כץ הוא מומחה לתקשורת ולפוליטיקה