הפעולה של טהרן מוכיחה: היכולות של איראן גדולות מכפי שהוערך

חודשיים עברו מאזהפסקת האש בסיומו של מבצע "שאגת הארי". אלו היו שבועות שבמהלכם התקיים משא ומתן מתמשך בניסיון להגיע להסכמות בין ארה"ב ואיראן שיסיימו את המתיחות האזורית והעולמית- הסכם שאולי יסגור את המתיחות של החודשים האחרונים, אך בוודאי שלא יפתור ולא יעלים את האתגר שאיראן מציבה לישראל, לאזור ולעולם כולו.

תגובת איראן, שבאה לידי ביטויבשיגור של כעשרה טילים בליסטיים לעבר ישראללאחר ימים של איומים כי תגיב לכל תקיפה ישראלית נגד חיזבאללה בביירות, היא הרבה יותר מניסיון ליצור משוואה שלפיה כל פגיעה ישראלית תיענה בירי טילים ארוכי טווח לעבר חיפה והצפון. בראש ובראשונה, מדובר בהפגנת כוח שנועדה להמחיש כי הציר השיעי, שרבים מיהרו להספיד, עדיין חי ופועל. הצטרפותם של החות'ים לירי שעות ספורות לאחר התגובה האיראנית - בניגוד לסבבים קודמים שבהם המתינו זמן רב, אם בכלל - רק מחזקת את ההערכה הזו.

במקביל למשא ומתן שניהלה, ועדיין מנהלת, בחודשיים האחרונים, איראן נערכה גם לאפשרות של חזרה לעימות צבאי. צילומי לוויין ודיווחים תקשורתיים הצביעו על עבודות הנדסיות נרחבות לפתיחת פתחי מנהרות ו"ערי טילים" באזורי כרמאנשאה ואספהאן. איראן סיימה את מבצע "שאגת הארי" כשברשותה עדיין ארסנל משמעותי של טילים ויכולות שיגור לעבר ישראל. ההערכות הגלויות, ובהן גם הערכות של גורמים צבאיים, דיברו על כ-1,500 טילים שנותרו בידי המשטר. מדובר בכמות משמעותית מאוד - עוד לפני האפשרות שהערכת המודיעין הקיימת היא הערכת חסר.

ישראל לא יכלה להימנע מתגובה למהלך האיראני, ולכן כל הדיווחים על אמירותיו ועמדותיו של הנשיא טראמפ טרם התגובה הישראלית הם משניים. ארצות הברית יודעת, מבינה ואף צריכה לעודד את ישראל להגיב ולא להבליג. מהלך כזה משרת גם את האינטרס האמריקאי במשא ומתן מול איראן. כאשר טהרן תבקש לשפר את עמדותיה לקראת הגעה להסכם, וושינגטון תוכל להשתמש בתגובה הישראלית כמשקל נגד וכקלף לחץ בזירה המדינית.

מוקדם להעריך לאן תוביל החלפת מהלומות הטילים מהיממה האחרונה: האם ארה"ב תרסן את הפעילות או תיקח חלק פעיל במאמצי ההתקפה? השתתפות פעילה אמריקאית והצטרפות למערכה תהיה סתימת הגולל על מאמצי המשא ומתן וההגעה להסכם ולכן ניתן להעריך שהנשיא טראמפ לא ימהר לקחת חלק במאמצים ההתקפיים ויסתפק בסיוע משמעותי למאמצי ההגנה כפי שהיה לא פעם בשנתיים האחרונות.

התגובה האיראנית ועוצמתה נושאות מסר משמעותי הרבה יותר מכפי שנדמה במבט ראשון. בראש ובראשונה, זהו מסר של עוצמה - כזה שעומד בניגוד לתיאורים שנשמעו באפריל האחרון, שלפיהם איראן ספגה מכה קשה שהחזירה אותה שנים לאחור. היקף השיגורים ביממה האחרונה מעיד כי יכולותיה של איראן גדולות ומשמעותיות יותר מכפי שהוערך לאחר סיום מבצע "שאגת הארי", ואף עלו על היקפי הירי שנרשמו בימי הלחימה האחרונים.

זהו גם מסר אזורי למדינות המפרץ, לאחר שבועות של חילופי מהלומות בין הצדדים, ובצל התקיפות שספגה סעודיה ביממה האחרונה. מעל הכול, זהו מסר שלפיו איראן אינה מתכוונת להיעלם מהזירה - אלא להמשיך ולהיות שחקן מרכזי בה.

איך ממשיכים מכאן?

התגובה הישראלית היתה בלתי נמנעת, אך היא מותירה שאלה בסיסית יותר: כיצד ממשיכים מכאן ולאן סבב נוסף של שיגורי טילים מאיראן ותקיפות ישראליות יוביל. אין ספק שגם סבב נוסף לא יעלים את האיום האיראני ולא יסיר אותו מהשולחן.

אחד הסיכונים המשמעותיים ביותר הוא עיצוב מציאות חדשה שתשנה את כללי המשחק באזור. אם מלחמת "שאגת הארי" הובילה לשינוי במציאות האזורית והגלובלית סביב מצר הורמוז, ולמשבר אנרגיה שהסיט את תשומת הלב הבינלאומית מאיום הגרעין והטילים האיראני לעבר שאלת חופש השיט במצר, הרי שהסבב הנוכחי עלול לייצר מציאות בעייתית לא פחות.

תרחיש שבו ישראל תוגבל בפעילותה מול חיזבאללה בלבנון, וכל פעולה משמעותית בביירות תיענה בירי טילים מאיראן, יהווה שינוי אסטרטגי מסוכן. מדובר בתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת, ולכן ישראל חייבת לפעול כדי למנוע היווצרות של משוואה כזו - בין אם באמצעות הרתעה צבאית ובין אם במסגרת הסכם אמריקאי-איראני שעלול להגביל את חופש הפעולה שלה מול איומים מתהווים מלבנון, מתימן או מזירות אחרות.

חידוש האש מעביר שוב את מרכז הכובד ליכולות ההגנה האווירית וחשיבות העורף האזרחי, הצורך לשמר את הרציפות התפקודית, למזער את הפגיעות בעורף, ולאפשר קבלת החלטות שקולה של הדרג המדיני והצבאי.

קשה להעריך את משך המערכה הנוכחית; הפעם זו מערכה על עיצוב כללי המשחק החדשים ביום שאחרי הסכם בין ארה"ב ואיראן, מערכה שבה משתמשים אמנם באותם כלים של טילים ותקיפות אוויריות, אך ייתכן שיהיה צורך בארגז כלים חדש של פעילות ומטרות.

הכותב הוא תת אלוף (מיל') צביקה חיימוביץ, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי