סבבי איראן: התעוזה של טהרן והדילמה האסטרטגית בירושלים

מייד עם סיום מלחמת "שאגת הארי" (אפריל 2026) ובמהלך המשא ומתן, בעת שדרשה ואף כפתה איראן את הפסקת האש בלבנון על ארצות הברית כחלק מאותה הפסקת אש, באיראן היה ברור שכל מי שחשב או ייחל לבידול בין איראן לחיזבאללה ואפילו להחלשת הציר השיעי עד כדי פגיעה אנושה - הרי שהתגובה האיראנית הערב, שבאה לאחר כשבוע שבו טרחו להבהיר כי כל תקיפה בדאחייה תביא לשיגורי טילים מאיראן לעבר ישראל, מדגישה זאת.

התגובה האיראנית הערב מדגישה שלושה היבטים משמעותיים:

1. חיזוק הציר איראן–חיזבאללה, הרבה יותר מסולידריות בין-ארגונית. איראן עדיין רואה בחיזבאללה שחקן מקומי/אזורי חשוב, כזה שחוזקו ועוצמתו הם אינטרס איראני עליון.
2. לאחר שבועות של דיווחים, צילומי לוויין והערכות רבות על תהליך השיקום של איראן של כל אותם אתרי טילים ושיגור שפתחיהם נחסמו או נפגעו במלחמה, ניתן בתגובה האיראנית להבין את המסר לפיו בידי איראן יכולת שיגור משמעותית - מי שמגיב לפעולה ישראלית בביירות בירי מרוכז של טילים, צריך להעריך שיש לו עוד לא מעט יכולות.
3. התגובה האיראנית מחזקת את התחושה והתודעה שאיראן רחוקה מלהיות מובסת במלחמה האחרונה, ועצם התגובה היא גם העברת מסר ואף הפעלת מנוף לחץ על ארצות הברית ושיפור עמדות במשא ומתן לקראת הסכם. איראן מבינה היטב שהנשיא טראמפ איננו מעוניין בחידוש המלחמה והיא פועלת בדיוק בתפר העדין שבין רצון הנשיא טראמפ והמציאות האזורית.

מעל ובנוסף למשמעויות הללו, התגובה האיראנית מעבירה עוד שני מסרים אסטרטגיים חשובים שילוו את ישראל בעתיד הקרוב:

1. יצירת משוואה שלפיה כל פעולה ישראלית בדאחייה תביא לשיגור טילים מאיראן לישראל, וההקבלה כי ביירות שווה חיפה היא מציאות שישראל לא יכולה להרשות לעצמה.
2. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה, ביטחונית, חברתית, כלכלית ובינלאומית, מדיניות של סבבים מול איראן. דין איראן איננו כדין חמאס או חיזבאללה, ולא ניתן כל מספר חודשים להיכנס לסבב של מספר ימי קרב.

לאורך כל השבועות האחרונים מאז סיום מלחמת "שאגת הארי" שמר חיל האוויר ומערך ההגנה האווירית על רמת כוננות, היערכות ודריכות מרבית, בדיוק לתרחיש שחזינו ביום ראשון בערב. בשבועות האחרונים נרשמו לא מעט תקריות של שיגורי טילים וכטב"מים מצד איראן למדינות המפרץ ולנכסים אמריקאיים באזור, כך שהעיניים נותרו פקוחות מזרחה, וההערכה כי איראן תגיב לפעולה בביירות הייתה ברמת סבירות גבוהה - תגובה שמצאה את מערך ההגנה האווירית הישראלי וכוחות צבא ארה"ב, שהם חלק מהארכיטקטורה ההגנתית, מוכנים למשימתם וכך פעלו.

החודשיים האחרונים נוצלו ללמידה, הפקת לקחים, רענון הכוחות והמערכות והבנה של חזרה ללחימה אפשרית ללא התרעה ארוכה מדי. המעבר מאפס לאחד, משגרת חירום ליירוט, הוא מהיר ומחייב מקצוענות, מוכנות מנטלית וכשירות ברמה הגבוהה ביותר - וכך הוכח הערב בידי לוחמי מערך ההגנה האווירית וכלל השותפים למאמץ ההגנה.

ישראל ניצבת כעת בפני דילמה גדולה שהמפתח לתגובה איננו רק בירושלים: האם, איך ומתי להגיב? האם בכלל יכולה ישראל לסיים את האירוע הנוכחי ללא תגובה? האם העובדה שמערכות ההגנה האווירית סיכלו את איום הטילים תאפשר שלא להגיב? ומה המסר האזורי וההרתעתי במצב של חוסר תגובה?

לישראל ולצה"ל יכולות להגיב בעוצמה, כפי שנראה במהלך 40 ימי מלחמת "שאגת הארי", אך השאלה איננה רק היכולת - אלא האם תגובת ישראל וכניסה למספר ימי קרב של החלפת מהלומות תביא לשינוי המציאות והמצב האזורי, וכיצד כל זאת ישפיע על המשא ומתן והסכם עתידי בין איראן לארצות הברית, שלדברי הנשיא טראמפ היה במרחק של ימים להשגה.

ערב שהתחיל באיומים לתגובה שמומשו על ידי איראן מסתיים באיומים לתגובה של ישראל. השעות והימים הקרובים יעידו לאן פני האזור, ועד אז נידרש להגברת כוננות במערכי ההגנה האווירית, לדריכות בעורף האזרחי ולמבחנים שעוד יאתגרו אותנו מצפון ובזירות האחרות.

הכותב: תת-אלוף (מיל') צביקה חיימוביץ, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי.