שלוש חזיתות - שלוש דרכי הכרעה

איראן, לבנון ועזה, שלוש החזיתות העיקריות, שונות מאוד מבחינת מה שישראל יכולה לעשות בהן.

לעת עתה, המשטר האיראני מגלה עמידות להפצצות של נתניהו וטראמפ ב־2025 וב־2026. הכרעתו חיונית, לשם הסרת האיום מעל ישראל (ולא רק מעליה). אבל גם אם תצלח, בדרך זו או אחרת, היא תארך זמן מה. מכאן נובעת מסקנה לגבי לבנון ועזה - לטווח הקצר אין תקווה להכריע בשתי החזיתות האלה באמצעות הכרעה באיראן. אבל זה לא אומר שאי אפשר לקדם הכרעה בשתיהן, אם כי בכל אחת מהן בצורה אחרת.

ארה"ב וישראל, בחבירה חסרת תקדים ומהדהדת, הצליחו להסיג לאחור את המיזם הגרעיני של איראן, כנראה בשנים אחדות, לפגוע קשות בתשתיתו התעשייתית ההיקפית ולהסב לאיראן נזקים כלכליים כבדים, פיננסיים ופיזיים, שהצטרפו למצוקתה הכלכלית החריפה לפני המלחמה.

גם אם כמסתמן יוסר המצור האמריקני מנמלי איראן, בהסכם ביניים לפתיחה הדדית של מצר הורמוז, קרוב לוודאי שאיראן תסבול ממשברי תעסוקה ותקציב חריפים מאוד. יש טעם להעריך שבגללם המשטר שם יוסיף להתערער. זה עשוי להיות תהליך קצר, ובכל אופן יש לקוות שלא ארוך כמו נפילת משטר הבעת' של סדאם חוסיין בתום הזמן שחלף בין פלישת ארה"ב ב־1991 לפלישתה ב־2003, או כמו נפילתו האיטית של משטר הבעת' של משפחת אסד (2024-2011).

המשטר האסלאמיסטי הצליח לעצור את מסע ההפצצות האחרון של ארה"ב וישראל, וגם את ניסיונה הקצר והכושל של ארה"ב לפתוח בכוח את ציר הסחר הבינלאומי במצר הורמוז. כשגבם אל הקיר הצליחו האסלאמיסטים לחסום את הסחר במפרץ ולסמן למפרציות, באמצעות מתקפות טילים, שהם מסוגלים לחסל את מתקניהן להפקת מים, נפט וגז, וכך למוטט אותן ועימן את שוק האנרגיה העולמי. זה נזק שארה"ב אינה מעוניינת לספוג. האיראנים כנראה יצליחו, אפוא, לכפות על ארה"ב להסיר את המצור מנמליהם.

אבל מה ייכלל ומה לא ייכלל בהסכם הביניים לפתיחה הדדית של הורמוז? האם תוגבל ישראל במתקפותיה על צבאות הטרור בעזה ובלבנון? האם תשוחרר איראן מהלחץ הפיננסי? האם תמשיך ארה"ב לעמוד על חיסול האורניום המועשר בכל דרגותיו ועל עצירת המיזם הגרעיני ופירוק מתקניו? רה"מ נתניהו הוא כנראה בעל ברית שיש לו השפעה על עמדת הנשיא טראמפ בסוגיות החיוניות האלה, אבל הוא כמובן לא המכריע בהן.

לעומת זאת, בלבנון ובעזה יש לנתניהו יכולת תמרון רבה יותר, יחסית. בשתי הזירות הוא השיג דה־לגיטימציה בינלאומית לקיומם של צבאות הטרור חמאס וחיזבאללה.

פחות מדי שטחים

ראש הממשלה עומד בפני החלטה באיזו זירה לתקוף בתחילה, שכן בניין הכוח הלקוי של צה"ל אינו מאפשר מתקפות בו בזמן. בעזה צה"ל צריך להמשיך לנגוס שטח ולחסל טרוריסטים, אבל לבנון דחופה מחמת איום הרחפנים בגליל. עד כה צה"ל כבש פחות מדי שטחים בדרום לבנון מפאת המחסור ביחידות לוחמות, ומפני שארה"ב חששה שכיבוש כזה יסייע לאיראן במשא ומתן ויוכיח שהפייסנים האמריקנים, מימין ומשמאל, צודקים בטענתם שישראל היא המובילה את ארה"ב.

צה"ל צריך לכבוש את כל השטח הגדול עד לליטני בגזרות המערבית והמרכזית, שטח חיוני שלא נכבש, וכן לכבוש מעבר לליטני, מצפון למטולה. זה הכרחי למניעה, אמנם לא הרמטית, של איום הרחפנים בגליל.

ישראל צריכה להשמיד תשתיות בכל השטח הזה, להפציץ את מתקני חיזבאללה ומפקדיו מצפון ולהודיע שהכיבוש וההפצצות יימשכו, עד שלבנון תפרק את צבא הטרור שהשתלט עליה. אכן, הכיבוש עלול להתארך ולהתרחב - אלא אם כן "מדינת לבנון" תרצה לצאת מהמירכאות ולהיות למדינה אמיתית.

באיראן המלחמה תתארך. בלבנון נתפוס עמדה משופרת, ונפנה אחרי כן לחסל כליל את חמאס.