הדמוקרטיה חייבת להגן על זהותה היהודית של ישראל

בימים שבהם מדינות המערב נזכרות להתנער מרב־תרבותיות ושבות לעסוק בשאלת זהותן הלאומית והתרבותית, כדאי להביט אל צרפת.

הסנאט הצרפתי אישר לאחרונה הצעת חוק שלפיה פעילות - גם אם אינה אלימה - שמטרתה לערער או לשנות את עקרונות היסוד של הרפובליקה תהפוך לעבירה פלילית. החוק נועד להתמודד עם חדירה אסלאמיסטית שקטה לחברה ולמוסדות המדינה, והוא מבטא תפיסה פשוטה: לדמוקרטיה מותר להגן על עצמה.

דווקא בישראל, המדינה היהודית היחידה בעולם, עיקרון בסיסי כזה עדיין אינו מעוגן באופן חד וברור. אמנם יש חוקים המגינים על סמלי המדינה או אוסרים הסתה ותמיכה בטרור, אך אין קביעה משפטית נחרצת, שלפיה פעולה שיטתית שמטרתה לבטל את אופייה היהודי של ישראל היא עבירה נגד יסודות המדינה עצמם. ואם זה לא מספיק - שופטי בג"ץ רוקנו מתוכן אפילו את ההוראה בחוק יסוד שמונעת התמודדות לכנסת ממועמד או מרשימה ששוללים את היותה של ישראל מדינה יהודית.

אבסורד זועק לשמיים

האבסורד זועק לשמיים: רשימות ערביות לאומניות ואסלאמיסטיות, ששואפות לבטל את היות המדינה יהודית, מקבלות במה וכלים מאותה מדינה שהן מנסות להעביר מן העולם.

התוצאה עלולה להיות הרסנית. מדינה שאינה מגינה על זהותה, עתידה לאבד אותה לבסוף - לא בהכרח בכוח הזרוע, אלא באמצעות שחיקה איטית של הלגיטימציה לקיומה. כשקבוצות פוליטיות, עמותות או אישי ציבור פועלים לביטול חוק השבות, למחיקת סמלי הלאום היהודיים, לביטול ההמנון או להפיכת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" במובן המבטל את ריבונותו הלאומית של העם היהודי - אין מדובר בעוד ויכוח פוליטי רגיל. מדובר בניסיון לאיין מן היסוד את סיבת קיומה של המדינה שלנו.

בעד ביקורת, נגד השתקה

חשוב להדגיש: אין הכוונה להשתקת ביקורת. בדמוקרטיה מותר ואף רצוי להתווכח על מדיניות של ממשלה זו או אחרת, על גבולות הכוח, על יחסי דת ומדינה ועל זכויות מיעוטים. גם התנגדות לחוקים מסוימים אינה בגדר פשע. אך יש הבדל מהותי בין מחלוקת על צעד כזה או אחר של רשויות המדינה לבין שלילת עצם זכותה להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי.

צרפת הבינה (אולי באיחור) כי רפובליקה שאינה מגינה על אופייה הלאומי - הופכת טרף קל לכוחות המבקשים לפרק אותה מבפנים. ישראל ניצבת בפני אתגר עמוק עוד יותר. היא אינה רק מסגרת אזרחית - היא התגשמות זכותו ההיסטורית של העם היהודי להגדרה עצמית לאחר אלפיים שנות גלות ורדיפות. אם צרפת רשאית להגן בחוק על אופייה הרפובליקני - קל וחומר שישראל רשאית, ואף חייבת, להגן על אופייה היהודי.

הגיעה העת לחוק יסוד משלים, ואולי אפילו לחקיקה פלילית מפורשת, שתקבע כי פעילות שמטרתה היא חיסול זהותה היהודית של ישראל - אינה עוד עמדה לגיטימית בזירה הציבורית, אלא פגיעה ביסודות המדינה.

דמוקרטיה אינה חייבת להתאבד בשם סובלנות מזויפת. כדי לשמור על החירות, עליה להציב גבולות ברורים למי שמבקשים לבטל את עצם קיומה.