מבחן לרוח הישראלית: ירושלים על ראש שמחתנו, תמיד

הייתי אז עולה חדשה בעיר, שעברה מתל אביב המעורטלת לחופה של ים לירושלים ההררית, שכובד 3000 שנותיה מונח על כתפיה. וירושלים נכנסה לי ישר לוורידים. גיששתי את דרכי בזהירות. מדי יום מגלה עוד פינת חמד, וכמובן את שוק מחנה יהודה.

הגיע יום שישי הראשון שלי בבירה. אוקטובר. שעה 5 אחר הצהריים.

שבת ירדה על עיר הקודש, ובתי התינוקת נרדמה. התיישבתי מול הנוף עוצר הנשימה של עמק המצלבה, מוזיאון ישראל ובניין הכנסת שנשקף מהחלון. לפתע שמתי לב לשקט שנפל על העיר. בתוך הדממה שמעתי את תקתוק השעון שעל הקיר. מצד אחד נפעמתי מהמעבר החד בין חול לקודש, דבר שלא חוויתי בתל אביב, העיר שלא מפסיקה לרגע, ומנגד ממש נחרדתי מהדממה שלא הורגלתי בה. ארזתי מזוודונת וירדנו לתל אביב לחברים. לקח לי כמה חודשים להתרגל, ולאט־לאט התאהבתי בחלקיה השונים. מדי יום אני מדפדפת באלבום התמונות וחובקת את הזיכרונות שיצרתי שם.

דווקא השנה, לאחר שנתיים וחצי רצופות של מלחמה, יום ירושלים חשוב בעיניי מתמיד. דווקא בזמן מלחמה, כאשר החברה הישראלית חווה קיטוב, מתח פוליטי ועייפות נפשית, ירושלים יכולה לשמש גורם מאחד. נפגשים בה חרדים, דתיים וחילונים, יהודים וערבים, ותיקים ועולים חדשים, ימין ושמאל. ירושלים מכילה בתוכה את המורכבות של החברה הישראלית כולה, אך גם את היכולת לחיות יחד למרות המחלוקות. נכון שירושלים שינתה את פניה והרוב שפעם היה חילוני פינה את מקומו לרוב חרדי. ועדיין, יום ירושלים מזמין אותנו להיזכר במה שמחבר בינינו לפני מה שמפריד.

רוב הציבור שחי כיום בישראל לא מכיר חיים אחרים של ירושלים חצויה והר הבית בידי זרים. כי עבור רבים ירושלים היא הסמל לשיבה לכותל המערבי ולאיחוד העיר לאחר מלחמת ששת הימים. לכן, דווקא בימים הקשים של מלחמה, כאשר החברה הישראלית מתמודדת עם כאב, חרדה, אובדן דרך וחוסר ודאות, משמעותו של יום ירושלים עמוקה ורלוונטית יותר מאי־פעם.

ירושלים אינה עוד עיר. היא הלב ההיסטורי, הרוחני והלאומי של העם היהודי. במשך אלפי שנים יהודים בכל תפוצות העולם התפללו אליה, חלמו עליה ושמרו עליה בתודעה הלאומית גם בתקופות הקשות ביותר. יום ירושלים מזכיר שהקשר של העם היהודי לארצו ולבירתו לא נולד מתוך כוח בלבד אלא מתוך זיכרון, אמונה, כאב וערגה. לא סתם בשיאה של כל שמחה מתחייבים – אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.

כי ירושלים מסמלת את היכולת של עם לשמור על זהותו, תרבותו ותקוותו בשעות משבר. היא ידעה חורבן, מצור, מלחמות ופיגועים, ותמיד נותרה מרכז החיים הלאומיים והרוחניים של העם היהודי. מכאן שיום ירושלים הוא גם יום של תקווה. תזכורת לכך שגם תקופות קשות חולפות, שידענו להתאושש ממשברים בעבר ונוכל גם בעתיד.

השנה יותר מבכל שנה אחרת יום ירושלים איננו רק ציון לאיחוד העיר - הוא מבחן לרוח הישראלית, ליכולת להמשיך להאמין, להתאחד ולשמור על תחושת הבית גם כאשר מסביב יהום הסער.