מחר (שלישי) בערב, מול כל הבוז והחרמות, יעלה נועם בתן כנציג ישראל לשיר על במת האירוויזיון.
במקביל, ובזמן שסדרות ישראליות נמכרות בכל העולם ומוזיקה ישראלית ממשיכה ללוות ולנחם מדינה שלמה בימים קשים, הכנסת דנה במהלך שיפגע באחד מעוגני התרבות המרכזיים שלנו - תאגיד השידור.
הצעת החוק להכפיף את תקציב "כאן" לאישור הממשלה אולי נשמעת כמו שינוי טכני, אך בפועל מדובר במהלך שעלול לפגוע אנושות ביכולת של מוזיקאים, מבצעים ויוצרים בישראל להמשיך לעבוד, ליצור ולהתפרנס.
כמוזיקאי עצמאי שפועל בישראל כבר שנים למדתי על בשרי כמה מעט גופים נשארו שעדיין משקיעים ביצירה מקורית, במוזיקה שלא נכתבת על ידי AI, בסדרות שלוקחות סיכון, בתוכן שלא חייב להיות מסחרי כדי להיות בעל משמעות תרבותית. התאגיד הוא אחד המקומות האחרונים.
חשוב לזכור: מאחורי השירים שאתם שומעים ברדיו, מאחורי ההופעות, הסדרות והפסקולים עומדים אלפי אנשים עובדים. זמרים, נגניות, טכנאים, מפיקות, מלחינים, שחקנים ואנשי צוות. בשביל רבים מהם תחנות הרדיו והטלוויזיה של התאגיד הן מקור פרנסה מרכזי, שנמצא עכשיו בסכנה. התאגיד הוא הגוף שמשלם הכי הרבה תמלוגים ליוצרים ומבצעים בישראל, והוא גם זה שמשקיע הכי הרבה בהפקות של תרבות ישראלית מקורית.
אבל לא מדובר בתמיכה או ב"חסד" שהמדינה מעניקה לנו, אלא בצורך שלה לספק לנו כאזרחים תרבות ישראלית איכותית ומגוונת. כזאת שיש לה מרחב בטוח, תקציב ומקום להתפתח. יצירה דורשת זמן, המון זמן. ושקט תעשייתי. תהליך הפקה של סדרה או פרויקט מוזיקלי גדול לוקח שנים. מה שמבקשים להשיג בהצעת החוק הוא ריסוק עצמאותו של התאגיד והפיכתו לגוף שתלוי בחסדי הדרג המדיני.
חוסר הוודאות הזה יהיה מכת מוות לשוק ההפקות והיצירה הישראלית. מפיק לא יוכל להתחייב ליוצרים. מלחין לא יוכל להסתמך על הזמנת עבודה. תעשייה שלמה של יוצרים ואנשי מקצוע תמצא את עצמה מול תקציב שיכול להשתנות בכל רגע לפי מידת שביעות הרצון של פוליטיקאים.
לא צריך צנזורה ישירה כדי לפגוע ביצירה. מספיק שיוצרים ומבצעים יתחילו לחשוב איך תוכן מסוים ישפיע על התקציב שלהם בשנה הבאה. מספיק שמפיקים יחששו לקחת סיכון. מספיק שמערכות יעדיפו ללכת רק על בטוח.
זה יקרה לאט: פחות הפקות מקור. פחות מוזיקה מקורית. פחות גיוון, פחות אומץ. דווקא בתקופה כה רגישה בישראל חייבים להבין שתרבות חופשית אינה מותרות. היא חלק מהיכולת שלנו להסתכל על עצמנו, להתווכח, ולהישאר אנושיים. חייבים גוף שידור עצמאי מפוליטיקה ומפוליטיקאים. כזה שנאמן קודם כל לציבור הישראלי וליוצרי הפסקול והטלוויזיה שלו, אלו שנותנים לנו אוויר לנשימה עכשיו.
כי בסוף, השאלה היא לא רק איך ייראה התאגיד. השאלה היא איזה תרבות תהיה כאן בעוד עשר שנים.
הכותב הוא מוזיקאי, מנכ"ל "צלילים" - איגוד המוזיקאים והמוזיקאיות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו