כוח נשמר כשלא רואים את פניו: אסור לחמול על הרוצחים

הידעתם? בישראל מאפשרים לרוצחים ולאנסים מורשעים לצאת לחופשות מהכלא בעודם מרצים את עונשם (חופשיים לעשות שופינג בקניון וללא צמיד אלקטרוני!). ואכן, רבים מהם רצחו בזמן החופשות. כמו הרוצח לוטפי חיג'אזי שרצח את אשתו בעת חופשה מהכלא. 

רוצחים בישראל גם נהנים מעסקאות טיעון מקילות. למשל גזר הדין המקומם שניתן לאחרונה ברצח יהודית מרדכי ז"ל בידי בן זוגה אסצ'לו טדלה. למרות העבר הפלילי המכביד של הרוצח, השופטים אישרו עסקת טיעון של שמונה שנות מאסר בלבד.

בעבירות המתה אסור בכלל שתהיה האפשרות של עסקת טיעון. בשם שיקולים הומניים החוק בישראל מקנה לקטינים רוצחים זכות לחיסיון על שמם לכל החיים, כמו רוצח עו"ד ענת פלינר ז"ל. אילו סיבות יכולות להיות למערכת הצדק להטיל חיסיון על שם של נאשם ברצח או באונס? ומנגד, אילו סיבות יש לעקרון פומביות הדיון במשפט פלילי?

חיסיון על שמו של התוקף משרת רק אדם אחד, את התוקף. מנגד, פרסום שמו משרת את כלל הציבור בשלושה היבטים: הצדק והענישה שלו, תהליך הריפוי של הקורבן, והרתעה של תוקפים עתידיים. לכן במערכות צדק קדומות חרטו אות קלון על מצח הפושע. במערכת הצדק הישראלית לא רק שאין אות קלון על מצח הרוצח או האנס, אלא בשום מקום אין מאגר פומבי עם שמות כל הרוצחים, האנסים והפדופילים.

הרוצחים של ימנו ז"ל ייהנו מכל זה. בעבודתי הגעתי לתובנה חשובה: הנשק היחיד שיש לנו נגד פסיכופתים נרקיסיסטים הוא הפגיעה במוניטין שלהם, כי הדבר היחיד שמעניין אותם זה הם עצמם. מכאן אפשר להבין את חומרת הבעיה כאשר שופט מאשר חיסיון שם לפסיכופת. יתרה מכך, מערכת משפט ששוקלת חיסיון שם לתוקף פלילי מבצעת "גזלייטינג" לקורבן ולציבור כולו; התוקף, כמו ערפד, מתכווץ באור וגדל בחושך.

כוחו נשמר כל עוד איש אינו רואה את פניו.

נוסף על כך, קיימת הפרצה המקוממת: טענה לאי־שפיות. כל רוצח מבין שמשתלם לטעון למצב נפשי רעוע. זוהי חמלה מעוותת כלפי האכזרים ביותר, כפי שראינו השנה במקרה של יואל ריצ'רדסון, שרצח את אמו, טען לאי־שפיות ואושפז במוסד טיפולי - שם רצח מטופל חף מפשע. צריך להפנים: רוצח אינו ילד בקייטנה.

כל מי שהשתתף בלינץ' על ימנו הוא רוצח, ועליו לשאת אות קלון על מצחו. הגישה הנוכחית בישראל היא חמלה כלפי חסרי החמלה. עלינו להחמיר את הענישה כדי לייצר הרתעה אמיתית ולהציל את הקורבנות הבאים.

העדפת "זכות השיקום" של פסיכופתים שפעלו כמו חיות טרף היא פשיטת רגל מוסרית ומסוכנת. אני מציעה פתרון מעשי ופשוט: רוצחים צריך לשפוט כמו רוצחים - למחוק כל התחשבות בסעיף נפשי, לבטל באופן מוחלט עסקאות טיעון, ולבטל חיסיון שם. כן להטיל אות קלון: להקים מאגר פומבי עם פרטי הרוצחים והאנסים. לאסור עליהם לשנות את שמם. הזהרת הציבור, החמרת ענישה והרתעה - אלה אינטרסים ציבוריים מדרגה ראשונה.

הכותבת היא מנכ"לית פורום מיכל סלה