חילי טרופר הוא בחור טוב. באמת. לא בציניות, לא בקריצה ובלי אבל. בעצם הרבה יותר מבחור טוב. תרם כליה לאדם זר. איש חינוך אמיתי, שקם בבוקר ובאמת אכפת לו מנערים בסיכון. מנהל בית ספר שתלמידים זוכרים כמה האמין בהם, גם אחרי שנים. פעיל חברתי שפיו וליבו שווים. יש בישראל פחות מדי אזרחים כמו חילי טרופר.
כל זה נכון. וכל זה לא רלוונטי לטור הזה, שלא עוסק בחילי טרופר האדם, אלא בחילי טרופר התופעה הפוליטית. וזו תופעה ריקה.
תכירו את הז'אנר: הדתי־המתון־הערכי־בעד־האחדות. כיפה סולידית, חיוך אמיתי, נאומים כנים שכוללים "ערכים", "גשר" ו"שיח". בעד הטוב. נגד הרע. בעד אחדות. נגד פילוג. בעד המרכז, נגד הקיצוניים. בעד ילדים. נגד מלחמות (אלא אם כן ממש חייבים, ואז יורים ובוכים בכאב).
מי לא מדמיין פוליטיקאי כזה? בדיוק, בערך אף אחד.
נסו רגע פוליטית, באמת, להבחין בין חילי טרופר ליועז הנדל. או למשה (קינלי) טור פז או לרב פירון. או לאלה שיבואו. אי אפשר. הם אותו בנאדם. אותו חיוך, אותו "אני בא מהשטח", אותה משבצת חמקמקה של "ימין רך" - מונח שהומצא כדי לתאר שמאלנים שמרגישים לא נעים להגיד את זה.
אם נזרום עם הביטוי הריק, טרופר־הנדל־קינלי הם בעצם שמאל־מרכז, ובפוליטיקה בניגוד גמור לאזרחות מדובר בתואר הכי פשוט בעולם. בחסותו אפשר לא לעשות כמעט כלום. כשמגיעים איתו לצומתי הכרעות, הטרופר־הנדל יבחר במה שהכתיבו בעיתונים הנכונים. תמיד.
היה נגד סרבנות ופשעי אחים לנשק, אבל "הבין אותה". דיבר נגד הטרור, אבל הצביע נגד גירוש משפחות מחבלים. אמר שצריך יד קשה, אבל התנגד להרחבת הריסת בתי מחבלים. קיפץ מ"כחול לבן" ל"מחנה ממלכתי" וכעת ל"מי־יודע־לאן־אבל־שיהיה־בלי־הקיצוניים", ובכל פעם נשמע שזה הבית האידיאולוגי שלו מאז ומתמיד. שום סיכון, שום מחיר אישי, שום הברקה וכמעט אפס הישגים מעשיים, כשר וכאופוזיציונר.
וזו התופעה: טרופר הוא פוליטיקאי שכל סגולותיו הן אזרחיות וחוץ־פרלמנטריות. ולכנסת לא מגיעים כדי להיות אדם ערכי, אלא כדי להיות פוליטיקאי יעיל. תשאלו את המצביע החרדי הממוצע: הוא יודע שלא חסרים במגזר שלו אנשי חסד וחינוך שעסוקים 24/7 בעשיית טוב, אבל מעשית הוא יעדיף אותם בבית וישלח לכנסת את דרעי, גפני וגולדקנופף, שספק אם הם אנשי חסד וחינוך גדולים, אבל אין ספק שהם שועלי פוליטיקה יעילים שמזיזים דברים בשביל המצביעים שלהם, בדיוק מה שהטרופרים אינם.
העשייה האזרחית של טרופר מלאה להתפקע. הפוליטיקה? איסתרא בלגינא. במובן הזה הוא מושלם ל"המחנה הממלכתי" של איזנקוט, או ל"יחד" של גנץ, או ל"ישר!" של בנט. או שהתבלבלתי? מי זוכר, מי מבדיל. מחנה ריק שמתחפש ל"מחנה של הרוב השפוי", כשאיכשהו "הרוב השפוי" הזה הוא תמיד מיעוט.
טרופר יקפוץ למפלגה אחרת? ייסד חדשה? יופי. באמת צריך כאלה שהן ערכיות, בעד הטוב והמילואימניקים (שאין בקרבם "קיצוניים", כמובן) ונגד המשתמטים והרע, ושכולם בעדן אבל לא כל כך יודעים למה ובקלפי יצביעו אחרת. כי כולם אוהבים בחורים טובים, אבל פחות פוליטיקאים שאין להם מה למכור. אחלה גבר, טרופר. חבל שבכנסת זה לא תפקיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו