1. הפגיעות בנוצרים ובסמלי דת נוצריים הן ספורות יחסית, ועדיין חמורות מכדי שנתעלם מהן. במיוחד המקרה האחרון של הכאת נזירה בברוטאליות בירושלים. הסרט - שהופץ בעולם - קשה לצפייה: נזירה עוברת ברחוב ופרא אדם עם ציציות(!) רץ אליה מאחור ומפיל אותה ארצה, ואז ניגש ובועט בה(!) עד שאדם חש להגן עליה מפניו. איזו חרפה, איזה חוסר אנושיות. הפוגע אמנם נשלח לבדיקה פסיכיאטרית, אבל אסור להשלים עם המגמה.
הדבר מצטרף לפגיעות נוספות. זאת התנהגות שאינה מתאימה לתורת ישראל, והיא בגדר חילול השם. הנוצרים בישראל הם הקהילה הנוצרית היחידה במזרח התיכון שמשגשגת ומוגנת, וכדאי להשתבח בכך.
אני חוזר מאירופה, והתופעות האלה מופצות ופוגעות במאמצי המלחמה של ישראל, שכן מעבר לקרב הרגיל על התודעה העולמית, אנחנו נדרשים להסביר את המעשים הנפשעים האלה. מבחינה זאת יש לפוגעים האלה דין רודף, שכן שבגללם יהודים בעולם עלולים להיפגע, וגם ישראל כמדינה יהודית נפגעת במאמציה להטות את דעת הקהל.
ממשלת ישראל חייבת לשים לזה סוף. יש להשית עונשים כבדים על הפושעים, לכלוא אותם, ובמקרה של קטינים יש לקנוס את הוריהם בסכומים גבוהים. גם רבני ישראל חייבים להשמיע את קולם נגד התופעה הפסולה, שלא זו בלבד שאינה אנושית ואינה יהודית, אלא אף מסכנת יהודים בעולם. יש לנקוט גישה של אפס סובלנות כלפי החרפה הזאת. בנפשנו היא.
2. כה מהר התקררנו מאז 7 באוקטובר, עד שיש בינינו המדברים ברצינות על "היפרדות מהפלסטינים", שם מכובס להקמת מדינת טרור ערבית על גב ההר בגובה של כ־900 מטר מעל מישור החוף, מרחק יריקה ממרכזי האוכלוסייה הגדולים של ישראל ומשדות התעופה שלנו.
מי שמדבר כך זקוק לאשפוז פסיכיאטרי, מכיוון שהוא שב ככסיל על האיוולת הקטלנית שעשינו החל מהסכמי אוסלו, שעה שהבאנו לארץ עשרות אלפי רוצחים, חימשנו אותם בנשק וביקשנו שיגנו עלינו... מפניהם. הגאונות הזאת שווה שלושה פרסי נובל. הקונספציה שהובילה מאז ל־7 באוקטובר היתה המחשבה שבבסיס הסכסוך נמצאות שתי תנועות לאומיות, המתקוטטות על טריטוריה. השנים שעברו הוכיחו בדם ואש ותימרות עשן שאין הבדל בין חמאס לבין פת"ח, ובין סינוואר לעבאס - עילת הקיום של שכנינו אינה הטבת תנאי חייהם אלא השמדתנו, אפילו במחיר חורבנם.
אפשר להשוות בין אמנת חמאס ה"דתית" לבין אמנת פת"ח ה"חילונית": שתיהן מקדשות את המלחמה נגדנו ואינן מכירות ביהודים כעם, וכמובן מכחישות את זכות ההגדרה העצמית של היהודים כלאום, וממילא שוללות את הקשר ההיסטורי והדתי שלנו לארץ ואת זכותנו למדינה.
3. דוברי האופוזיציה - החל מנפתלי בנט, דרך יאיר לפיד ועד יאיר גולן - בורחים מהשאלה, מכיוון שדיון בסוגיה יחשוף את ההבדל העקרוני בינם למפלגות הקואליציה. נשאל ביושר האם ברגע האמת, כשהעולם ילחץ על בנט, לפיד או גולן להסכים למדינה פלסטינית, ילווה את הדרישה בתופינים מדיניים ובתקשורת תומכת כמו בזמן אוסלו וההתנתקות, ויגבה זאת בהענקת פרס נובל לשלום - האם החברים הללו יעמדו בפרץ נגד ההתאבדות המדינית? אני סבור שלא.
המפלגות הערביות המוכשרות בקרב תומכי האופוזיציה אינן מכירות בישראל כמדינה יהודית. אחזור שוב לכל המיתממים: לא הכרה דה־פקטו ("יש פה יהודים"), אלא דה־יורה - הכרה עקרונית בזכות ההיסטורית, הדתית, המשפטית והאנושית של העם היהודי למדינה אחת משלו. גם מנסור עבאס לא מכיר בזכות הזאת, למרות ניסיונות גיוסו לתנועה הציונית. השוו זאת עם המפלגות החרדיות - שהתעמולה הארסית טוענת שאינן ציוניות. האם הן תומכות בזכות העם היהודי למדינה משלו? האם הן תומכות ברעיון התנ"כי של שיבת היהודים לציון? ודאי שכן. זה מה שחשוב. אל תיתנו למסך הערפל של הבחירות לטשטש זאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו