הפסקת אש עם טעם מר: טראמפ יציל את המשטר האיראני?

ההכרזה על הפסקת אש, שהביאה לסיומו לפי שעה של מבצע שאגת הארי, התקבלה בישראל וגם בקרב רבים בארה"ב בתחושה של חמיצות. המשטר האיראני לא קרס כפי שקיוו בוושינגטון ובירושלים, והוא אף הוסיף להמטיר עלינו טילים, ולפי כל הסימנים - כמות הטילים שנותרה בידו עשויה להספיק לעוד שבועות לחימה רבים. אמנם האש עשויה להתחדש בכל רגע, אבל ניכר כי פניו של הממשל האמריקני להשגת הסכם קבע שיביא קץ למלחמה.

אין פלא כי משפסקה האש מיהרו האיראנים להכריז על ניצחון, ולמען האמת, הם מדברים ומתנהגים כמי שידם היתה על העליונה בעימות. ברצותם, שולחים את נציגיהם לשיחות המשא ומתן עם ארה"ב, וברצותם - מחרימים את השיחות. העובדה שהם מוסיפים להחזיק את העולם בן ערובה באמצעות סגירת מצר הורמוז היא דוגמה נוספת לכך, כמו גם העובדה שהצליחו לאלץ את ארה"ב לכפות על ישראל הפסקת אש בלבנון, ובכך הוכיחו כי הם בעלי הדבר גם בלבנון.

העובדה שהאינטרנט באיראן עדיין קטוע, ושכמעט אין תמונות או נתונים לגבי היקף ההרס במדינה של יכולות צבאיות ושל תשתיות, מקילה על האיראנים להציג את העימות עימם כהישג. וכך עושה גם חיזבאללה בלבנון, שהצליח בעזרת איראן להשיב את הזמן לאחור ולהטיל מגבלות על יכולת הפעולה של ישראל במדינה זו, שלא היו קיימות קודם שפתח במלחמה.

אבל על פי הכלל הנקוט באזורנו, שלפיו אם נותרת בחיים עם תום הקרבות אתה המנצח, ללא קשר לנזקים ולאבידות שספגת - חגיגת הניצחון בטהרן אינה אלא אחיזת עיניים של מדינה פושטת רגל הניצבת לפי תהום, ובוודאי תהום כלכלית.

אל סבב העימות הנוכחי נכנס המשטר האיראני מוכה וחלש מתמיד. בשנה האחרונה איראן נקלעה למשבר כלכלי חריף, אולי מהקשים שידעה, וזה הוביל לפרץ מחאה חסר תקדים, שבשיאו איים על יציבותו של משטר האייתוללות, ואולי אף על עצם קיומו. המטבע האיראני, הריאל, איבד עוד כמעט 90% מערכו, האינפלציה הרקיעה שחקים, ומיליוני איראנים, ששכרם הממוצע הוא כ־120 דולר לחודש, הפכו חסרי כל.

אבל כשבכירי המשטר מושחתים וחדלי אישים, ורבע מן התקציב מופנה לבניית טילים ולפיתוח יכולת גרעינית, וכמובן למימון שלוחיה של איראן בעיראק, בתימן ובלבנון - אין פלא שאין כסף להקל את מצוקתם של תושביה של איראן או לפתור את בעיות היסוד של המדינה, למשל מחסור חמור במים או הפסקות חשמל יזומות של שעות רבות בכל עריה של איראן.

ועתה באה המלחמה האחרונה, ולפי ההערכות הסבה למשק האיראני נזקים בהיקף של כטריליון דולר. למשל, הפגיעה של ישראל במפעלים הפטרוכימיים ובמפעלי הברזל והפלדה היא הרת־אסון, ומובילה לשיתוק משק האנרגיה וענף הבנייה. לכך יש להוסיף את הסגר האמריקני על איראן, שעלותו עבור האיראנים היא כמעט חצי מיליארד דולר מדי יום.

מציאות זו מאיימת לדחוק יותר מ־10 מיליון איראנים משוק העבודה ולהופכם למובטלים, אבל גם לכל השאר המשטר בטהרן יתקשה לשלם משכורות ולהבטיח מוצרי יסוד בחנויות. כיצד יממן את עבודות השיקום של מה שנהרס - קשה לדעת.

המשטר האיראני משחק על זמן, וכמו שחקן פוקר שנותר בלא קלפים - הוא מהמר שיריבו, הנשיא טראמפ, לא מודע למצב הקשה באיראן, ולכן עודנו מעוניין להגיע עם האייתוללות להסכם. האיראנים מתנהגים כמי שאינם מעוניינים בהסכם שכזה, אבל למען האמת - הם חולמים עליו. הרי הוא יוביל להסרת הסנקציות מעל איראן ולזרימה של מיליארדים רבים של דולרים לקופתה הריקה.

משטר אינו נופל ברגע, וכדי שתהליכי העומק באיראן יבשילו - נדרש זמן. יהיה זה צחוק הגורל אם ברגע זה של משבר קיומי של המשטר באיראן, יהיה זה הנשיא טראמפ שיושיט לו את חבל ההצלה.