צלילה לפנקס הבוחרים: מסע של תקומה במספרים

בשלושת שבועות הגאולה שבין חג הפסח, דרך יום השואה ועד לימי הזיכרון והעצמאות, ועל רקע הבחירות המתקרבות, פנקס הבוחרים בישראל מאיר מזווית ראייה ייחודית את התפתחות תקומת עם ישראל בדורות האחרונים: מפנקס בוחרים בן 24 אלף בוחרים בלבד בשנת 1920 ועד יותר מ־7 מיליון מצביעים בבחירות הקרובות.

בתקופה שלפני הקמת המדינה, במשך כ־30 שנות המנדט הבריטי, התקיימו ארבע מערכות בחירות לאסיפת הנבחרים, הגוף הייצוגי של היהודים בתקופת המנדט, גוף המקביל לכנסת בכל הנוגע לייצוגיות. בהיעדר מדינה ריבונית וכללים נוקשים, מספר חברי האסיפה השתנה ממערכת בחירות אחת לאחרת.

בבחירות לאסיפת הנבחרים הראשונה בשנת 1920 השתתפו כ־24 אלף איש בלבד שבחרו אסיפה בת יותר מ־300 צירים: לכל 80 איש בערך היה נציג באסיפה, מספר שלא יספיק היום כדי לרשום מפלגה. 24 אלף הבוחרים של אז לא יתקרבו אפילו למנדט יחיד בימינו, שבבחירות הקרובות יגיע ל־40 אלף קולות בקירוב.

שינוי חסר תקדים

בתוך כ־30 שנים מאז האסיפה הראשונה ועד לבחירות הראשונות לאחר הקמת המדינה, כשנות דור, צמח פנקס הבוחרים ביותר מפי 20. זוהי עדות להתעצמותו הדמוגרפית ההדרגתית של היישוב היהודי עד להקמת המדינה, למרות המגבלות שהטילו הבריטים על העלייה היהודית שוב ושוב.

בתחילת 1949, בבחירות הראשונות במדינת ישראל, פחות מארבע שנים לאחר השואה, כלל פנקס הבוחרים, שמכאן ואילך יכלול גם את הערבים אזרחי ישראל, רק מעט יותר מ־500 אלף איש. הפנקס שפורסם לקראת הבחירות לכנסת השנייה ב־1951, לאחר שנתיים וחצי בלבד, מספר לנו את נס העלייה ההמונית של שארית הפליטה מאירופה, ובמיוחד ובעיקר את העלייה מארצות ערב. פנקס הבוחרים עלה מ־500 אלף למעט יותר מ־900 אלף, עלייה של קרוב לפי שניים בתוך זמן קצר מאוד.

לשינוי כה גדול בהיקף הבוחרים בתוך שנתיים וחצי אין אח ורע בכל הדמוקרטיות המוכרות בעידן המודרני. בכל מערכת בחירות דמוקרטית יש קבוצת מצביעים חדשים, שחלקם צעירים וחלקם עולים חדשים. מעולם לא קרה שקבוצת המצביעים החדשים תהיה קרוב למחצית מהמצביעים, ושרובם המכריע יהיו עולים חדשים שמרביתם לא ידעו מהן בחירות עד לעלייתם ארצה. נתונים אלה מספרים על האתגר העצום של אותן שנים, אתגר חסר תקדים בתולדות ההגירה בעידן המודרני. בתוך שנים ספורות בלבד, כלום במונחים היסטוריים, קלטה מדינת ישראל עלייה ביחס של 1:1, דהיינו על כל ותיק הגיע עולה חדש.

עד לסוף שנות ה־80 גדל פנקס הבוחרים בקצב רגיל, בעודו כולל דרך קבע את הצעירים שנכנסו למעגל ההצבעה ואת העולים החדשים שהגיעו בין מערכות הבחירות. בעקבות העלייה הגדולה מבריה"מ לשעבר, שוב החל פנקס הבוחרים לגדול בהיקף גדול מאוד בין מערכת בחירות אחת לשנייה. בין שנת 1988 לשנת 1992 גדל פנקס הבוחרים ביותר מ־500 אלף איש, מ־2.9 מיליון בערך ל־3.4 מיליון. בתוך ארבע שנים קפץ מספר הבוחרים שוב ב־500 אלף, מ־3.4 מיליון ליותר מ־3.9 מיליון. מיליון עולי בריה"מ לשעבר היו חבל הצלה דמוגרפי לרוב היהודי.

בבחירות האחרונות בשנת 2022 נכללו בפנקס הבוחרים קרוב ל־6.8 מיליון איש. בבחירות הקרובות הוא כבר יחצה את קו ה־7 מיליון בוחרים.

פנקס שאינו ריאלי

יש לזכור שפנקס הבוחרים הרשמי אינו ריאלי. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדווחת לנו כבר לא מעט שנים שכ־%10 ואף יותר מרשימת הזכאים לבחור בישראל חיים דרך קבע בחו"ל, מה שמבהיר לנו כי מאז ומתמיד היו כאן גלי ירידה שהלכו והצטברו עד ל־10 מנדטים בקירוב במספרים של ימינו.

לנוכח היווצרות אווירת גל עכשווי של עזיבה כביכול בקצהו של הרוב היהודי, פנקס הבוחרים מספר לנו סיפור ריאלי מאוד של הבטחה ותקווה.