בכל אירוע חירום בישראל חוזר אותו מחזה: המדינה משביתה את המשק, מעונות היום מושבתים והוויכוח על הפיצוי מתחדש. כך היה בקורונה, במבצעים ביטחוניים, ועכשיו. השבתת המעונות מותירה את ההורים בלי מענה לפעוטות, והמדינה נגררת לאי־ודאות במקום להפעיל מנגנון מסודר והוגן.
גם כעת, במקום לקבל אחריות, המדינה מציעה למעונות מנגנון פיצוי שמגלגל את העלות כלפי מטה. בעוד במערכת החינוך הפורמלית השכר של הגננות, המורים והמנהלים מובטח במלואו - דווקא המחנכות־מטפלות במעונות היום, אלה שמלוות את הילדים הצעירים והפגיעים ביותר, נשלחות לחל"ת ונדרשות להסתפק בכ־70% בלבד משכרן. האופציה הנוספת שמוצעת למעונות היא לשלם את שכר המחנכות ולקבל בעבורו פיצוי על 75% משכרן בלבד.
כלומר, הבחירה היא לשאת בנטל ההפרש או לגלגל אותו על המחנכות־מטפלות. על נשות החינוך המדהימות האלה, שעובדות בשכר נמוך, בתנאים קשים, במקצוע שסובל ממחסור בכוח אדם. כשהמדינה מקצצת דווקא להן, זו לא רק החלטה תקציבית, אלא גם ערכית. משמעות הפיצוי החלקי ולא מותאם המציאות הזה בשטח כרגע, היא שהמעונות נכנסו למצוקה כלכלית, והלחץ עבר להורים שלא מקבלים החזר מלא על שכר הלימוד. כך נוצר עימות מיותר בין ההורים למפעילי המעונות.
זה לא צריך לעבוד כך. האחריות היא של המדינה. אם היא זו שמורה על סגירת המעונות, היא גם זו שצריכה לשפות אותם באופן מלא, כדי לאפשר שני דברים בסיסיים: שהמחנכות יקבלו שכר מלא, ושההורים לא ישלמו על ימים שבהם לא ניתנה מסגרת לילדיהם. מעונות היום אינם עסק רגיל, הם חלק מהתשתית שמאפשרת לחברה הישראלית לתפקד. הם מאפשרים להורים לצאת לעבודה, ומעניקים לילדים מסגרת חינוכית רציפה בשנים הקריטיות להתפתחותם. כמו כן, הם נשענים על צוותים מקצועיים שהמערכת מתקשה לגייס ולשמר גם בשגרה.
לכן הפתרון חייב להתחשב במציאות הברורה הזו. המדינה צריכה לשפות באופן מלא ומיידי את כלל המעונות, מעונות סמל ופרטיים כאחד, בגין ימי ההשבתה. המטרה צריכה להיות שההורים לא ישלמו על שירות שלא ניתן, שהמחנכות יקבלו שכר מלא, ושהמעונות לא ייפגעו ולא יקרסו בגלל מצב חירום שלא הם יצרו.
מפעילי המעונות מזהירים מההשלכות. ניסיון העבר, לדבריהם, מלמד כי הוצאה לחל"ת הובילה לעזיבה של מחנכות ולפגיעה באמון במערכת, פגיעה שממנה התחום טרם התאושש במלואו. גם היום, ללא מענה ממשלתי ברור, קיים חשש ממשי לפגיעה ביכולת לשמר את צוותי המעונות ולחזור לשגרה. הפתרון לא צריך להיות נתון למשא ומתן בכל פעם מחדש.
ישראל צריכה מנגנון פיצוי קבוע לשעת חירום עבור מעונות היום, כזה שמופעל אוטומטית ומבטיח ודאות. מנגנון שמגדיר מראש: המדינה מפצה את המעונות, ההורים לא משלמים על ימים ללא מסגרת, והמחנכות ממשיכות לקבל שכר מלא. כל פתרון אחר רק דוחה את המשבר הבא.
עו"ד טלי ניר היא מנכ"לית עמותת 121, שמובילה את שותפות "בידיים טובות - המטה להשקעה בגיל הרך"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו