למרות הבהירות המוסרית - אירופה מסרבת להציל את איראן

1. סבלנות. אלו ימים היסטוריים. אנו נדרשים להתעלות מעל ומעבר להווה המדמם, ולחשוב על העתיד הטוב שעשוי לצפות לנו אם נתמיד במאבקנו ונחשוק שיניים. אנחנו עם עתיק שרץ למרחקים ארוכים. אויבינו בונים על קוצר רוח מצידנו. לא הפעם. אם כדי למוטט את משטר הרשע באיראן עלינו להיות ספונים במקלטים בליל הסדר, המחיר שווה. הנביא מיכה (מאה 8 לפנה"ס) מתנבא אלינו ממרחק השנים: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". נתפלל להשלמת מכות מצרים על המשטר באיראן, כדי לחזות בשחר גאולתנו.

2. מטרות המלחמה פורסמו מזמן על ידי ארה"ב וישראל, אך מוכרי האשליות על "פתרון מדיני" מתעקשים לשאול מה אסטרטגיית היציאה. הנה המסלול: ראשית, פגיעה בבכירים איראנים מחמינאי ומטה לשם ערעור המשטר. שנית, פגיעה במערך הטילים תוך השגת עליונות אווירית. שלישית, פגיעה במוסדות שלטון ונכסים כלליים, בכללם משמרות המהפכה והבסיג' ברחובות, והחלשת יכולת הדיכוי של המשטר.

רביעית, חיסול התעשיות הביטחוניות ובתוכן מערך ייצור הטילים, הכטב"מים והלוויינים. חמישית, השמדת מתקני הגרעין לסוגיהם, כולל מכוני מחקר, ולבסוף טיפול בבני החסות של משטר הרשע במזרח התיכון: חמאס וחיזבאללה (אנו כבר פועלים בלבנון), ואם יעלה הרצון - גם החות'ים. כל זה אמור לסלול את הדרך להפלת השלטון והחלפתו לאחר 47 שנות דיכוי. הדבר תלוי גם באזרחים, האם יילחמו על חירותם. קלאוזביץ' אמר שהמלחמה היא ממלכת אי־הוודאות, ורכיבים ניכרים בה שרויים בערפל. לכן חשובה הסבלנות לפעול ביסודיות. נקווה.

3. דון קישוט. אירופה לא נלחמת, למרות הבהירות המוסרית של המלחמה. הביקורת על טהרן ועל הטבח באזרחים האיראנים אינה מתקרבת לכמויות הארס האנטישמיות שנשפכו עלינו מאז 7 באוקטובר. ב־80 השנים האחרונות עמלה העילית האינטלקטואלית והפוליטית לסרס את רצון החיים של היבשת הישנה. תנאי לחיים הוא המוכנות לשלם מחיר על החירות. אירופה התרגלה לחסות תחת כנפיה המגוננות של אמריקה. לא עוד. רוב התגובות באירופה מזכירות את דון קיחוטה (דון קישוט) גיבור הרומן שרקח מיגל דה סרוונטס בראשית המאה ה־17. גיבור טרגי־קומי המנסה לחיות לפי הנורמות של האבירים בימי הביניים, אך אינן רלוונטיות לזמנו. וכך הסדר העולמי משתנה לעיני האירופאים בזמן שהם עוטים את שריון הגרוטאות המתאים (אולי) לסדר הישן. 

4. בין המלחמות. הדמיון בין המלחמה הנוכחית למלחמת העולם השנייה מעניין. בשתי המלחמות נדרש זמן עד שארה"ב נכנסה למערכה. בינתיים היא אגרה כוחות, התחמשה, יצרה בריתות ומיצתה את הדיפלומטיה. רוזוולט התמודד עם לחץ ציבורי, במיוחד מצד החלקים הליברליים, נגד התערבות במלחמה. העילית האמריקנית התייחסה בבוז למתרחש ביבשת הישנה ובחרה באסקפיזם; היא לא היתה מעוניינת להציל את אירופה מידיו של היטלר, כאילו הרעה לא תגיע אליהם.

מי שעמד עם עצבים של ברזל והתנשא הרבה מעל למנהיגי אירופה האחרים היה צ'רצ'יל, שרוזוולט הזהירו לא פעם להימנע מלהתבטא בפומבי על כוונתה של ארה"ב להילחם, הגם ששני המנהיגים ידעו שזה מה שעתיד לקרות לאחר הבחירות ב־1940. צ'רצ'יל פעל מול רוזוולט ושכנע אותו שזו מלחמתו של העולם החופשי כולו נגד עריצות שביקשה לשעבד אותו בשמה של אמונת מוות.

5. צ'רצ'יל בריטי אינו בנמצא כיום; בריטניה החליטה לא להצטרף למערכה, וכך גם שאר מדינות אירופה. גם מדינות ערב המותקפות על ידי איראן בוחרות לא להגיב. ההיסטוריה תזכור את רה"מ הישראלי בנימין נתניהו, שקיים את עצתו של הלל הזקן לפני כאלפיים שנה במסכת אבות: "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש". וכך לקח את תפקידו של צ'רצ'יל לשכנע את טראמפ שהתוכנית להכרעת איראן אפשרית וחיונית לביטחון העולם. החיבור בין שני המנהיגים ובין שתי האומות כבר מהדהד באזור ובעולם כולו.