המערכה שאליה יצאו ישראל וארה"ב נגד משטר האייתוללות באיראן, ושאליה הצטרף באופן לא מפתיע ארגון חיזבאללה, השלוחה הקדמית של המשטר האיראני בלבנון - מוכיחה שוב את מה שלמדנו בדרך הקשה ב־7 באוקטובר: איום קיומי לישראל אסור להכיל ולקוות שהדברים יסתדרו מעצמם, אלא צריך לחסל.
הדבר נכון לגבי איראן ונכון שבעתיים לגבי ארגון חיזבאללה, שלו אפשרנו לפני כשנה לקום מן הקרשים שהוטל אליהם לאחר המהלומות הקשות שספג מידינו במהלך המלחמה האחרונה. אלא שאז, במקום להכריע אותו - נתנו ידינו להפסקת אש שהיתה עבורו חבל הצלה. על הטעות הזו אסור לחזור הפעם.
הפלתו של המשטר האיראני, משטר שכל מהותו היא המאבק בישראל והמחויבות להשמידה, היא המטרה האסטרטגית שצריכה לעמוד לנגד עינינו. לשם כך, וכמהלך נדרש להשגתה, יש הכרח להשמיד את היכולות הצבאיות של משטר זה - את התשתית הגרעינית שבנה, את היכולות הבליסטיות שלו ואת שלוחיו ברחבי המזרח התיכון. נראה שבכך מתמקדות ישראל וארה"ב בשלב זה של המערכה. שהרי ברגע שמשטר האייתוללות יאבד את יכולתו לאיים על ישראל, על שכנותיו הערביות ואף על בני עמו, הרי שלטווח הארוך גורלו נחרץ. מה שחשוב הוא, אפוא, להתמקד במשימה הצבאית שלפנינו - אבל לא לשכוח את המטרה הסופית שצריכה לבוא בעקבות ההישג הצבאי, ושרק היא תבטיח לנו ולאזור כולו שקט וביטחון.
המשטר האיראני מבין זאת, ולכן הוא פועל כדי לנסות ולסיים את המלחמה. המתקפות על מדינות המפרץ ועל מתקני הנפט שלהן נועדו לזרוע כאוס, שבחסותו, כך מקווים בטהרן, יגבר הלחץ ממדינות המפרץ, מאירופה, אבל גם מתוככי ארה"ב על הנשיא טראמפ להפסיק את האש. או־אז יציעו האיראנים לחתום על הסכם שיאפשר להם, כמו הסכמים קודמים שעליהם חתמו בעבר, להמשיך לדהור כל הדרך להשגת השילוש הקדוש של גרעין, טילים ארוכי טווח, ורשת של ארגוני טרור הפרוסה בכל רחבי המזרח התיכון. אלא שבינתים האיראנים משיגים את התוצאה ההפוכה - מקימים עליהם את מדינות ערב ומגבירים את הנחישות של ישראל ושל ארה"ב להכות בהם.
המאבק בחיזבאללה אמור להיות פשוט יותר, במיוחד לאחר המכות שכבר היכינו בארגון בשנתיים האחרונות. הצטרפותו של חיזבאללה למערכה לא הפתיעה איש, שהרי האיראנים הם שהקימו את חיזבאללה, מימנו אותו במיליארדי דולרים וסיפקו לו את הטילים שאותם הוא יורה עלינו. הם עשו זאת כדי שברגע האמת הוא יתייצב להגנתם, ובשבוע שעבר הגיע רגע האמת הזה שבשבילו חיזבאללה הוקם וקיים.
המשימה להכריע את חיזבאללה חשובה לא פחות מהכרעת משטר האייתוללות בטהרן. גם כאן צריך נחישות מצידה של ישראל. חיזבאללה הוא ארגון שיש לו זרוע צבאית, ולצידה זרוע פוליטית, זרוע כלכלית וזרוע חברתית. הדרך לחסלו היא לכרות את כל הזרועות הללו גם יחד.
אם ישראל תמשיך לחפש רק את מפקדיו של הארגון ואת מחסני הנשק שלו, היא לא תשיג הרבה. לכן כל חבר בחיזבאללה, בין אם חבר פרלמנט או נציג במועצה מקומית של כפר או עיירה, צריך להפוך למטרה לגיטימית, וכך גם כל מבנה ששייך לארגון - בין אם מוסד כלכלי ובין אם מבנים המשרתים את המערך החברתי של חיזבאללה, שבאמצעותו הוא מגייס את תומכיו ומחבליו. ומה שחשוב לזכור הוא שלמרות הקולות העולים מלבנון, הרי שאיש לא יעשה את העבודה הזו עבורנו, לא צבא לבנון ולא ממשלת לבנון, המצפים שאנו נעשה את מה שהם חוששים לעשות.
לא מדובר כאן בזבנג וגמרנו, שהרי הנחנו למשטר האיראני ולחיזבאללה לשגשג ולהתעצם לאורך עשרות בשנים. מדובר במערכה העשויה להתמשך ימים ארוכים. אבל ניתן להשיג את המטרות הצבאיות שנקבעו לה, ולשם כך חייבים להמשיך בכל הכוח ולא לעצור באמצע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו