כשהתיאולוגיה פגשה את הטילים

1. אחת ההשלכות המרעישות במלחמה הנוכחית היא התקיפה האיראנית על סעודיה, אבו דאבי ומטרות סוניות נוספות. זו רעידת אדמה תיאולוגית, דתית ופוליטית, הממוטטת את שיתוף הפעולה שאיראן בנתה עם העולם הסוני, תוך הסוואת השקפתה התיאולוגית השונה. זה רגע היסטורי נדיר שבו המסכות (ה"תקייה") הוסרו, והמשטר בטהרן חזר לשורשיו: עימות חזיתי מול העולם הסוני. הדבר דוחק את המדינות הסוניות אל הקיר ומאלץ אותן לנקוט עמדה גלויה נגד המשטר בטהרן.

בזמן שישראל וארה"ב תוקפות את משטר הדמים, שאיים להשמיד את מדינת היהודים וזרע טרור ורצח ברחבי העולם, בעולם המוסלמי מתעוררת ההיסטוריה מתרדמתה והטילים פוגשים את התיאולוגיה. וכך קורסות ברעש גדול תובנות הנורמליזציה שהושגו במשך השנים בין איראן, שחתרה להגמוניה בעולם המוסלמי, לבין עולם האסלאם.

2. מבחינת האסלאם הסוני, ההתקפה האיראנית על סעודיה אינה אירוע צבאי או מדיני אלא חילול הקודש. סעודיה היא הלב הפועם של האסלאם הסוני, ופגיעה בה ובאדמתה נתפסת כהתקפה על ה"אומה" כולה. בתוך שעות התנערה מעפר השנאה ההיסטורית בין פלגי האסלאם. כתוצאה מכך, חוזרת בגלוי הטרמינולוגיה הדתית של הסונים נגד השיעים כ"כופרים". ערב הסעודית הוקמה על בסיס ההסכם מ־1744 בין השליט מוחמד אבן סעוד לבין התיאולוג מוחמד אבן עבד אל־ווהאב. החיבור בין הגיבוי הצבאי והפוליטי לבין הלגיטימציה הדתית הוליד לימים את סעודיה. כך התבטא מייסד הווהאביזם על השיעים: "דע, כי הכת הזו היא הרעה שבכתות האומה... חכמינו פסקו כי הם כופרים... בעודם עובדים לאחרים מלבד אללה... פנייתם למתים בבקשת עזרה והשתחווייתם לקברים היא עבודה זרה גדולה המוציאה את בעליה מן הדת".

טקסטים הפוכים קיימים אצל השיעים, בתפילה כמו "זיאראת עאשורא", הנאמרת לזכר חוסיין, מופיעות קללות מפורשות נגד אלו שגזלו את זכות הירושה של משפחת הנביא. מבחינת השיעים, זה אינו ויכוח על שלטון בלבד, אלא טענה לשיבוש טוטאלי של רצון האל עלי אדמות.

3. משך שנים, שיווקה איראן לעולם הסוני את "אחדות המוסלמים" סביב ירושלים והמלחמה לשחרורה, אף שאין לשיעים קשר דתי עם ירושלים. מי שבנה את כיפת הסלע ומסגד אל־אקצא היה הח'ליף עבד אל־מלכ בן מרוואן, משושלת בני אומיה - האויבים המושבעים של השיעה, אלו שטבחו בכרבלא בחוסיין בן עלי, ממשיכו של האימאם הרביעי לפי השיעים. לזכר הטבח, בכל שנה מכים השיעים את עצמם עד זוב דם ("מתגודדים ברמחים") בחג העשוראא.

ההפצצה של המדינות המוסלמיות בידי איראן, במיוחד את השומרת של מכה ומדינה, שמטה את הקלף הזה מתחת ידה. איראן מעולם לא חשבה "לשחרר את אל־אקצא", אלא לשלוט באמצעות הרעיון הזה על העולם הסוני. אל המדורה הצטרף ארגון חיזבאללה השיעי, שפתח חזית נגד ישראל ומאיים לגרור את לבנון כולה אל האש האיראנית. פתיחת החזית מול המדינות הסוניות מעלה בדמיון את "מלחמת גוג ומגוג" התנ"כית, נגד העולם הסוני הנתפס כ"אסלאם אמריקני" או "שכירי החרב של המערב" בריאד. וכך, באירוניה היסטורית ובאופן פרדוקסלי, ישראל נתפסת כמי שמגינה על האסלאם הסוני מפני הקיצוניות השיעית. אפשר לצפות לרדיפות נגד מיעוטים שיעים במדינות סוניות.

4. אלו ימים היסטוריים. במשך עשורים, המשטר בטהרן פעל כאומן של "אחיזת עיניים" אסטרטגית, כלפי המערב בוודאי וגם כלפי העולם המוסלמי. הוא הציף את רחובות העולם הסוני בשלטים של "שחרור ירושלים" כדי להסתיר את תוכניתו האמיתית: הקמת אימפריה שיעית על חשבונן של המדינות הסוניות. בימים האחרונים, כשהטילים האיראניים פגעו בלב סעודיה והאמירויות, השקר האיראני קרס לתוך עצמו. האם נשכיל לייצר כעת ברית בין ירושלים לריאד? ימים יגידו. הדיפלומטיה הישראלית והמערבית חייבת להביא בחשבון גם את החשבונות התיאולוגיים הללו בבואה לגבש מדיניות אזורית ועולמית.