"חשבונות שמיים", סרטה הראשון המדובר של אסתי שושן, הוא חזק, מרשים, סוחף, שלא לומר מטלטל ומעיף וכל סופרלטיב מקובל בענף. הוא כולל, באומץ רב, מבט ישיר לתוך שבר וכאב נוראים.
יש בו פיצוח עלילתי שגם אם יהיו שיגידו שהוא לא מושלם - הוא מבריק ומעניין, ויש בו משחק גאוני חסר אח ורע של משי קלינשטיין וגם של אורי אלבי והאחרים.
ודווקא בשל ההצלחה הזו מהבחינה הקולנועית, אפשר וצריך לדבר על ה"תפקיד" הנוסף שלו. בצוק העיתים של הג'ונגל החברתי הישראלי הוא מספק הצצה למגזר החרדי, וצוהר אל ליבת המסתורין האניגמטית של קהילה שכבר מזמן עברה את המיליון נפש ועדיין נחשבת חידה, שכדי להכיר אותה ולהבין אותה יש לרכוש כרטיס לסרט. אל העניין הזה היוצרת אסתי שושן מביאה את עצמה.
עוד לפני שהיא יוצרת קולנועית - היא לוחמת ומורדת, מנהיגה ומובילה. כבר שנים היא פועלת בזירה הזו, מאמינה בשינוי ומנסה לבצע פעולות ציבוריות ברוח זו.
בעבר הקימה תנועת המונים לשילוב נשים בפוליטיקה החרדית, והיצירה הזו היא בבואה מדויקת של המסע הזה שלה. היא מציפה בעוצמה את מגוון הקונפליקטים שהיא עסוקה בהם.
התוצאה היא, כאמור, מסמך קולנועי מעניין אבל מסמך חברתי זועם מדי, שלא נותן כמעט שום מקום למורכבות. הכל סטריאוטיפי עד הקצה, נעדר תום ולא מדלג על שום הזדמנות לבקר. לרגע נדמה שהיתה כאן רשימת סעיפי ביקורת והם כולם מוטחים בשיירה. מהם, אגב, אפילו מעט מאולצים. אם זה היה הרב דרוק, אחד מגיבורי הסרט, הוא היה קורא לזה "לצאת ידי חובת מחאה".
ותוך שאני צופה ונסחף בשטף הזעם הקדוש, אני מבין שאין דבר כזה רק ביקורת. צודקת ככל שתהיה וטהורת כוונות ככל שתהיה, זה לא יכול לעבוד כך. לאורך כל הסרט אין רגע אחד של חסד, של נדיבות לב, של מורכבות.
יש שני מופעים זערוריים של הומור (אחד מהם של דניאל מורשת המוכשר, שכל הפצעה שלו למסך, לא רק בסרט הזה, היא תענוג) וכל השאר רק רע ונורא וספק אכזרי. וזה לא, זה לא, זה לא יכול להיות כך. לא בגלל האמינות (אני סלחן זה מכבר לבעיות אמינות ונוטה לייחס את הרגישות אליהן לרגש נחיתות של קבוצות מיעוט, ובלבד שהן לא פוגעות ביושרה האמנותית) ולא בגלל כבודם של החרדים, שאינו ממין העניין.
דווקא בשל הצורך להציף ולעורר דיון וביקורת - זה לא יכול להיות כל כך חד. זה מוכרח להיות יותר עגול. אחרת אין כאן יצירה קולנועית אלא כתב פלסתר - מוצר שנשואי הביקורת דווקא די טובים בו.
לכו לראות את "חשבונות שמיים". הוא סרט טוב. הוא סרט חשוב. אבל תקשיבו לי רגע - גם בסרט הזה וגם בכלל, זה לא יעבוד לנו בלי לתת מקום למורכבות. אין באמת שחור ולבן, גם אם אלו הצבעים שהגיבורים לובשים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו