אל תחסום: המדינה שהחליטה להתאבד על הכביש

זוכרים פעם, מזמן, שהיו פרקי זמן להגעה מנקודה לנקודה? נגיד: שעה מירושלים לתל אביב, שעה פחות או יותר מתל אביב לחיפה ולבאר שבע? ואחר כך זה התרחב קצת, כי רבו המכוניות והתנועה נעשתה קשה יותר, כמקובל במדינות מתפתחות, וזה כבר נהיה שעה וחצי לכל כיוון וכולם התרגלו לזה? אז זהו - שגם זה כבר לא.

המציאות התעבורתית בישראל היא כיום ג'ונגל משוגע ובלתי צפוי שהולך ומחמיר, וזה ממש לא קשור לתשתיות, ואפילו לא להתפתחות מואצת במקומות שונים. זה קשור לחסימות כבישים לצורכי מחאה - עניין כואב ומפריע באופן בלתי רגיל, שמכיוון שהוא מאוד פוליטי לא מרבים לעסוק בו, אלא מקבלים את הגזירה כפי שהיא.

כאילו כך היא דרכו של עולם מששת ימי בראשית: הבן אדם עוזב את ביתו בשעה המתאימה, נכנס למכוניתו או לאוטובוס - ואין שום ביטחון בכך שהוא יגיע ליעדו. לפגישה שהוא קבע, לתור לאולטרסאונד, להרצאה שהוא צריך לשאת בפני קהל. שום ביטחון. הוא תלוי בהרבה גורמים אחרים שאין לו שום שליטה עליהם.

יכול בהחלט להיות שבדיוק עכשיו מתארגנת לה המחאה הבאה. ואני ממש לא נכנס לשאלה אם היא מחאה צודקת או לא, ואני אפילו מוכן לומר שברוב המקרים היא אכן צודקת - אבל אנשיה בחרו, על פי מיטב המסורת, להביע את מחאתם באמצעות חסימת כביש, והאדם הולך לשבת עכשיו שעה וחצי באוטו בשלפוחית תפוחה, והוא יפסיד את לחמו. כי חלב. או כי גיוס. או כי דמוקרטיה. או כי סבתא שלי יודעת מה.

וזה לא הולך להפסיק. פשוט לא. זה לא הולך להפסיק, מאותה סיבה שהרבה דברים לא הולכים להפסיק. מפני שזה הפך לסלע מחלוקת פוליטית. אתה לא יכול להגיד לפלוני "אל תחסום", כי אז הוא ישאל "אז למה הוא חסם?". או יותר נכון: "איפה היית כשההוא חסם?".
זוהי, כמובן, הסיבה היחידה לכך שמדינה ממש מתאבדת. ממש־ממש מתאבדת. כי מדינה שבה כל מי שמשהו מפריע לו יורד לכביש הראשי וחוסם את התנועה מבלי שהוא נחבש בכלא - היא מדינה שהחליטה להתאבד. ואם זה קורה בכל יום - אז היא כבר התאבדה.
ועל כן, מבלי להיכנס לשיח האשמות, ומבלי להזכיר את הקביעה האומללה ההיא בדבר הפרעה לסדר הציבורי, אלא מתוך הכרה בכך שהדבר הזה חייב להיפסק - בואו נחליט, ציבורית, מלמטה, שהדבר הזה הוא אלים ומטורף.

בואו לא נחכה למשטרה - שצריך לומר שגם ידיה שלה כבולות, בגלל הפלפול הפוליטי דלעיל - אלא נאמר באהבה, לכל יחיד ולכל ארגון שמשהו בוער בהם ושרוצים למחות על כך, שיעשו את זה בכל דרך אפשרית - אבל שלא יחסמו כבישים. כי זה אלים, כי זה מטורף. 

אני מהמאמינים שביום שבו, חס וחלילה, תתעורר אלימות פיזית - כולם יתנערו ויתעוררו ויגידו "עד כאן". נכון? כל מה שאני מציע זה להתחיל את המהלך הזה דקה לפני כן, ולהפסיק מייד, חברתית, את החרפה הנוראה של חסימת הכבישים.