הקונספציה שקרסה: לא לעורר את האויב

ב־7 באוקטובר ב־5:15, כשעה ורבע לפני הטבח, בעקבות הסימנים המודיעיניים החזקים שעלו מרצועת עזה, ראש שב"כ רונן בר סיכם את הערכתו המקצועית במסמך שממנו אפשר להבין את הפסיכולוגיה של הארגון שבראשותו.

ובכן, המחשבה שלפנינו "שגרה דרוכה", כתב ראש שב"כ, היא "הנחה פחות סבירה". האם לפנינו "תרגיל" של חמאס? זאת "אפשרות פחות סבירה". ומה בדבר "יציאה למערכה רחבה" - כלומר, האפשרות הנוראה שאירעה בסופו של דבר באותו יום - בר אמר: "הסיכוי לכך נמוך לנוכח היעדר אינדיקציה מודיעינית". אבוי לצופה בשער. אז מה כן? אולי "אירוע נקודתי", וגם זה מסויג במילים "לא ניתן לשלול".

2. אז לאחר ששללנו את רוב האפשרויות העשויות להסביר מדוע יש פעילות ערה בקרב האויב, יש להציב "הנחה מובילה", והיא "חשש (של חמאס) מפעילות התקפית שלנו". לכן הם ערים שם, רק כדי להתגונן מפנינו. ולכן חשוב לא להבעיר את השטח. כיצד?
רונן בר המליץ על "מוכנות לסיכול אירוע התקפי", כלומר "מוכנות בינונית חשאית, כדי לא לייצר מיסקלקולציה", כלומר טעות בהערכת המציאות. המונח הזה מבטא מצב שבו מדינה או מנהיג יוצאים למהלך מסוים מתוך הנחה שהצד השני יגיב בצורה חלשה, אך בפועל הצד השני מגיב בעוצמה שלא נצפתה.
רוסיה פלשה לאוקראינה מתוך הנחה שגויה שתכבוש את קייב בזמן קצר ושהמערב לא יתאחד. אני זוכר שפגשתי בפירנצה את שגריר צרפת באיטליה ימים ספורים לאחר הפלישה, ופניו היו חיוורות. הוא סבר שרוסיה תגיע לגבול בלארוס ופולין, ודיבר על חשש ממלחמת עולם שלישית.

3. אם כן, ראש שב"כ הזהיר שאם ישראל תנקוט אמצעים הגנתיים גלויים, הדבר יתפרש באופן שגוי ויביא לפריצת מערכה צבאית. לכן יש "להימנע מפעילות רחבה שלנו כדי להימנע ממיסקלקולציה". בקיצור, לא לגרום לעצבנות אצל האויב, אחרת ישגה בחישוביו ויפתח במתקפה עלינו. עוד הזהיר: "איסוף (מודיעין) בשבת הינו חריג", ועלול לעורר חשד, ולכן "יש להקפיד לא לייצר מיסקלקולציה במהלכים לא זהירים".

4. לא ייאמן. זהו לב ה"קונספציה" הארורה. לתודעתם של כמעט כל קברניטי הביטחון לדורותיהם, מאוסלו וצפונה, חדרה ההנחה שלפיה בצד השני קיים אויב מר, אבל שיקוליו רציונליים, וכל עוד חייו מתנהלים בשגרה כלכלית ברוכה - הוא לא יהיה מעוניין לפתוח במלחמה שתחריב אותו. ולכן חשוב לא לתת לו את הסיבות לעשות זאת.
כך נותר הגבול מול עזה חשוף, חיילי גולני לא היו במצב של כוננות עם שחר, ואיש לא קירב את הכלים הכבדים מול הגדר, וכמובן - לא העירו את ראש הממשלה. אגב, בניגוד לטענת ראש שב"כ, המסמך הזה התקבל במזכירות הצבאית של ראש הממשלה בשעה 9:37, עמוק לתוך הטבח.

5. הממסד הביטחוני לא רצה להתעמת "בטעות" עם האויב. הנה, כחודשיים וחצי לפני הטבח, ראש שב"כ לשעבר נדב ארגמן התבטא במילים החמורות: "אני מאוד חושש שנתניהו ינסה 'לגנוב' מלחמה כדי לאחד את העם תחת הנהגתו, או כדי לדחות את המהלכים המשפטיים נגדו. אסור לתת לו את האשראי הזה. הוא איבד את הלגיטימיות שלו להוביל את מדינת ישראל למלחמה".
אתם מבינים? לו נתניהו היה מחליט לצאת למתקפה מונעת בסגנון ששת הימים, המרד הגלוי בצבא ובמערכת הביטחון היה מחריף עוד יותר.
אבל לא בזה הנקודה, אלא במחשבה של ארגמן ושאר עמיתיו שחמאס לא מעוניין להיכנס למערכה צבאית שתחריב אותו. הנביא ישעיהו תיאר זאת במילים: "וְאָבְדָה חׇכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר".
וכך, מבלי ללמוד מהעבר, הוגשמו דברי ווינסטון צ'רצ'יל מזמן אחר: "בחרתם בחרפה מפחד מלחמה - הרי לכם חרפה ומלחמה גם יחד".
החשש של שב"כ מ"מיסקלקולציה" הוביל להחלטה הרת גורל: להימנע מצעדים גלויים כדי לא להבעיר את השטח. הזהירות הותירה את הגבול חשוף ואת העם מופקר.