על מה יהיו הבחירות

עיצוב סדר היום הפוליטי הוא אחד הכלים החשובים בפוליטיקה דמוקרטית. נתניהו הצטיין בהפעלתו, אבל גם יריביו לא פיגרו אחריו, ונקווה שלא ניאלץ לסבול מסדרי יום ירודים בדבר בגידה, הפקרה וכיוצא באלה פעלולים מזיקים של מתמרני דעת קהל למיניהם.

על מה יהיו הבחירות הקרובות - זו שאלה שתכריע במידה רבה לא רק את הבחירות עצמן, אלא גם את מעשי הממשלה שתיבחר לא יאוחר מאוקטובר השנה. האם הן ייסובו על האחריות למחדל בגבול עזה? על ניהול המלחמה הרב־חזיתית מאז ועל תוצאותיה? על הכלכלה במוצאי המלחמה? על השוויון החברתי? על גיוס החרדים? על תיקון המשטר הדמוקרטי? על האסטרטגיה במאבק עם הערבים על הארץ?

קל לראות על מה לא ייסובו הבחירות - לא על "פתרון הסכסוך" עם המתקראים "פלסטינים" ולא על הכלכלה והחברה.

השמאל הציוני אובד עצות בכל הנוגע למאבק עם הערבים על הארץ. שאיפתו לחלוקה לשתי מדינות נעשתה אוטופיסטית, נטולת אופק מעשי, והיא מרעילה נגדו את דעת הקהל. לכן, ובגלל בריתו עם מתחזים ל"ימין מדיני" כמו בנט וליברמן, הוא ידחק את הנושא ממרכז הבחירות הבאות. בנט וליברמן יסייעו לשמאל להסתווֹת.

גם מהעבר השני, האסטרטגיה של הימין - התיישבות, דחיקה דמוגרפית הדרגתית של רגלי הערבים ושאיפה להחיל את החוק והריבונות על עוד חלקים מארץ - היא אסטרטגיה איטית, סבלנית, ולכן לא מתאימה לרַכז סביבה תמיכה ציבורית בבחירות. הצעות של ימין רדיקלי מוגבלות ביכולתן לגייס תמיכה אלקטורלית. השמאל יכול לנסות את הטיעון שבן גביר אומר את "האמת המשיחית" של הליכוד, אבל הניסיון הזה לא יצלח, שכן חברות בן גביר בממשלה יותר מיתנה אותו משהשפיעה על עיקרי מדיניות נתניהו והליכוד.

גם הכלכלה והחברה לא יהיו במוקד הבחירות. אין הבדל ממשי בין המשנות החברתיות־כלכליות של הממשלה הימנית והאופוזיציה הימנית יותר ממנה. יש רק הבדל בניהול, והנתונים הכלכליים המעולים במוצאי השלב הנוכחי במלחמה עלו על הציפיות והפריכו את תחזיות האימה. זה הישג חשוב לממשלה, אבל הוא לא ישרת אותה בבחירות שכן למרות ההיחלצות הכלכלית, המלחמה הנחיתה מכות כואבות על הציבור והחמירה את יוקר המחיה. הליכוד או מפלגתו של שר האוצר סמוטריץ' לא יוכלו ליהנות אלקטורלית מהישגיהם.

הבחירות הבאות ייסובו על מידת אחריותו של נתניהו למחדל 7 באוקטובר, על מנהיגותו במלחמה, על גיוס החרדים ועל תיקון המשטר הדמוקרטי.

האחריות למחדל תיזקף לחובת נתניהו, אבל האופוזיציה, לרבות בנט, תתקשה לשכנע בסוגיה הזאת, מפני שכל מנהיגיה ללא יוצא מהכלל תמכו בסבילוּת של ישראל מול חמאס וחיזבאללה. הם אף היו יותר סבילים מנתניהו בעניין הזה, ופחות מרחיקי לכת ממנו בבלימת המרוץ האיראני לפצצה גרעינית ולטילים קטלניים, בלימה שנתניהו קידם מאוד בקיץ שעבר.

לכן מחדל 7 באוקטובר יקשה על נתניהו, אבל לא ייצר מולו מפלגת שלטון מתחרה, אלא אולי מפלגת ימין חדשה שיתמכו בה אלה שהמחדל, ואולי גם גיוס החרדים, יכריעו את הצבעתם. לעומת זאת, לזכות נתניהו תעמוד הנהגתו המוצלחת והאמיצה במלחמה, אם כי העניין עודנו תלוי ועומד עד לבחירות, מפני שהמלחמה לא הוכרעה. ולחובת האופוזיציה הנוכחית תעמוד תוכניתה לשותפות עם המפלגות הערביות. רק לא טיבי לעומת רק לא ביבי.

לצד אלה טובת הציבור, כולו, מחייבת שמשבר הדמוקרטיה יהיה בליבת הבחירות ושיוצגו הצעות מפורטות להבראתה. חקיקה מפתיעה ופסיקות חסרות סמכות של היועמ"שית ובג"ץ החריפו את המשבר. הוא ייפתר רק אחרי שהציבור יאמר בבחירות את דברו, ואחריהן יוכלו המפלגות להתפשר על בסיס יחסי הכוחות שייקבעו בהצבעה. התיקון יתחיל בפתק הבוחר.