מועצת השלום: בין תקווה בינלאומית לזיכרון היסטורי קצר

בשבוע שעבר התבשרנו כי רעיון "מועצת השלום" קרם עור וגידים, והמועצה הוקמה בפועל. על פי ההצהרות הרשמיות, תפקיד המועצה לתמוך בניהול רצועת עזה, בשיקומה ובהתאוששותה הכלכלית לאחר מלחמת חרבות ברזל. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הזמין יותר מ־60 מדינות להצטרף ליוזמה, אולם בשלב זה נענו להזמנה 23 בלבד, ובהן טורקיה, אינדונזיה, קטאר, פקיסטן, בחריין, בלארוס וסעודיה.

הקמת גוף בינלאומי שאמור לקבל אחריות על עתיד רצועת עזה מחזירה אותי כמעט 70 שנה לאחור. ב־29 באוקטובר 1956, במסגרת מבצע סיני, הוצנח גדוד צנחנים ליד מעבר המיתלה וכוחות נוספים של צה"ל כבשו את חצי האי סיני ואת רצועת עזה. בעיני דוד בן־גוריון היה זה רגע של סגירת מעגל היסטורית: חזרה של העם היהודי הריבון לאזורים שבהם, על פי תפיסתו, החל מסעו ההיסטורי. תחושת התרוממות הרוח בארץ היתה עצומה, אך נתקלה במהרה בלחץ בינלאומי כבד, בעיקר מצד ארה"ב ובריה"מ. בסופו של דבר, ב־22 בינואר 1957 השלים צה"ל את פינוי סיני וב־6 במארס 1957 נכנסו חיילי או"ם לרצועת עזה וישראל שבה לקווי שביתת הנשק. האו"ם היה אחראי לשיקום הרצועה ולפיתוחה במטרה למנוע את חזרתו של הפדאיון הפלסטיניים ואת המשך האיום על היישובים סמוכי הגדר. אולם, כעבור חמישה ימים בלבד הודיעו בכירי האו"ם שאין ביכולתו של הארגון לשלוט בעזה והציעו את החזרתו של הסדר הישן על כנו.

השיעור ההיסטורי היה ברור, אך נשכח. מועצת השלום הנוכחית קמה בעקבות טבח 7 באוקטובר. אנחנו עדיין בשלבים הראשונים, אך מתוך ניסיון העבר ברור שהנחת יסודות נכונים תוכל להביא לביצוע התהליכים הנדרשים.

ישראל הגדירה כיעד את פירוק חמאס. כעת מופקדת המשימה בידי גוף בינלאומי, שמרבית חבריו אינם ניטרליים וחלקם אף תמכו בפועל בחמאס לאורך השנים

לאורך שנים שלט חמאס ברצועה כמעט ללא עוררין, בסיוע איראן וקטאר, עד שמימש מתקפת טרור אכזרית וחסרת תקדים. במהלך המלחמה הגדירה ישראל יעד ברור: פירוק שלטון חמאס ויצירת מציאות חדשה בעזה. כעת מופקדת משימה זו בידי גוף בינלאומי, שמרבית חבריו אינם ניטרליים וחלקם אף תמכו בפועל או במשתמע בחמאס לאורך השנים. האם ניתן לצפות שטורקיה של ארדואן תפעל ללא משוא פנים? האם קטאר, שמימנה את חמאס ביד רחבה, מסוגלת להיות שחקן אחראי בתהליך שינוי עמוק ברצועה? מהו מעמדה של ישראל במועצה, שותפה שווה או גורם שמושפע מהחלטות של אחרים? שאלת השאלות המהותיות היא מה התכנון של המועצה לגבי המשך שלטון חמאס ברצועת עזה. האם מועצה תפעל להפסקת שלטונו והקמת שלטון חדש ברצועה? האם למועצה תהיה הסמכות לפעול, למשל, בניגוד לדרישות הפלסטינים ולדרוש שלטון אחר? מהם מקורות המימון של המועצה חוץ מ"דמי כניסה" שכל מדינה נדרשה לשלם כתנאי להשתתפותה.

מה היחסים עם ארגון האו"ם? ומהן ההשלכות לאי־הצטרפות מדינות אירופה למועצה זו. נכון לעכשיו, הרבה מאוד שאלות באוויר, והעיקר לזכור כיצד הסתיים "מבצע סיני", כדי שלא נוכל להגיד "מי זוכר?"

פרופ' פלדשטיין הוא היסטוריון בחוג ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל